פריז אהובתי: אחת-עשרה ההמלצות שלי לביקור בעיר האורות, ומתכון לגאלט נקטרינות עם קרם שקדים

עוד בזמן שחייתי בפריז, ובעיקר מאז, אני מקבלת פניות רבות מחברים וקוראים שנוסעים לבקר בפריז ומבקשים המלצות: למקומות לבקר, לבלות, לאכול ולטעום מתוקים (כמובן!).
על כן, החלטתי להקדיש פוסט לעיר האהובה והרחוקה שלי.

פריז היא עיר קסומה ומיוחדת, לא רק לחובבי הפטיסרי (אבל בעיקר להם) ולכן הפוסט הזה לא ידרג את הפטיסרי בהן עליכם לבקר, אלא מגוון של אתרים ובילויים שאני ממליצה להם.

את הפוסט כתבתי לאחר עשרה חודשים של חיים בעיר כסטודנטית לפטיסרי ובחורה צעירה עובדת.
יתכן ותחומי העניין שלי לא יתאמו את של כל הקוראים, אך השתדלתי להציע מגוון אפשרויות.

חלק מהיופי בעיר הזו (ובכל טיול) הוא להיפתח גם לחוויות שלא ניסינו, ולבקר במקומות שבאופן טבעי לא בהכרח מושכים אותנו. 

פריז גילתה לי עולם רחב ועשיר של תרבות ושל יופי, של ארכיטקטורה מדהימה, של טעמים עמוקים וצבעים יפהפיים; של אנשים מעניינים, של היסטוריה מרתקת ובעיקר של הרבה שקט, מקום לביטוי עצמי והנאה.
אין מספיק מילים בעולם לתאר את געגועיי לפריז שלי, ואני מפצירה לכל מי שעוד לא ביקר בה- לקום ולעשות זאת (בין אם לפי המלצתי ובין אם לא).

הערות מקדימות:
* סדר ההמלצות הוא אקראי בהחלט ולא נועד לדרגן לפי חשיבות.
* המלצות נוספות (בעיקר על פטיסרי) ניתן למצוא ב"אינדקס פריז" בבלוג, או לפנות אליי!
* כל התמונות בפוסט, לרבות של האתרים השונים הן שלי ועל כן אבקש שלא יעשה בהן שימוש ללא אישורי בכתב. תודות :)

1. פייר ארמה (Pierre Hermé)
תקראו לי משוחדת, תקראו לי משוגעת פטיסרי או גרופית שלו- בשורה התחתונה, ולמרות שהדגשתי שלסדר פה אין חשיבות, אצל פייר ארמה חייבים לבקר.
בסופו של דבר, זה עדין בלוג מתוקים, והסיבה שפייר מופיע ברשימה בנפרד (בעוד פטיסרי אחרות יופיעו כקטגוריה) היא פשוט הייחוד שלו והעובדה שלטעמי באמת אסור לוותר עליו.
מדובר בקונדיטור הראשון בעולם, שביקור באחת החנויות שלו ידהים אתכם, גם אם אינכם חובבי פטיסרי. היופי, הדיוק, הצבעים והטעמים יבלבלו וירשימו כל מבקר.
הייחוד שלו הוא בשילובי הטעמים שהוא יוצר, בעודו מסתובב בעולם ומגלה חומרי גלם חדשים. לאחר מכן הוא עומל במעבדתו על שילובם בקינוחים שונים וחיבורם לטעמים אחרים- ויוצר קינוחים שהם תאווה לעיניים והנאה צרופה לבלוטות הטעם.

על פייר עצמו, וכיצד הגיע למעמד של הקונדיטור המוביל בעולם- תוכלו לקרוא כאן וגם כאן.
המלצה: למרות התור שאתם עלולים להיתקל בו, נצלו את חביבות הצוות ועצרו לשאול על הקינוחים. שימו לב מה הקולקציה (ה"פטיש" כפי שפייר קורא להן) הנוכחית ובחרו לכם קינוח ממנה, גם אם שילוב הטעמים מעט מרתיע בתחילה.
אל תוותרו על: קרואסון האיספהן (כדאי לבוא לא יאוחר מ-12:00-13:00), טארט הוניל האינסופי, הדו-מיל פיי, המונטבלו (בעונת התותים/פטל) ועל לפחות שניים-שלושה מקרונים (אני אהבתי מאוד את המוגדור, פיסטוק-פטל ווניל-שמן זית). בקיץ, אני מאוד ממליצה לטעום מה"מיס גלה גלה"- מעין קסטה המורכבת משתי עוגיות מקרון וגלידה אלוהית ביניהן. 
ובעצם, כנראה שאצל פייר לא תטעו. פשוט תלכו.
אם תרצו לקרוא עוד על "מאחורי הקלעים" אצל פייר, תוכלו למצוא בבלוג פוסטים קודמים על תקופת הסטאז' שלי אצלו.
חשוב חשוב: לפייר מספר חנויות בפריז, אך רק השתיים שכתובותיהן מופיעות כאן, מוכרות את עוגות הויטרינה. באחרות תוכלו למצוא את השוקולדים, המקרונים, עוגות ארוזות ועוד שלל פטיפורים,עוגיות וריבות (אותן ניתן למצוא גם בשתי החנויות הראשיות).
כתובת: 185 Rue de Vaugirard (מטרו: Vaugirard), רובע 15.
72 Rue Bonaparte (מטרו: Saint Sulpice), רובע 6.

2. שוק הילדים האדומים 

(Marché des Enfants Rouges)

שאלה שחוזרת על עצמה בפניות אליי היא מה לאכול בפריז? הכוונה היא לאוכל ממש, לא קינוחים, מקרונים או שוקולדים.
ובכן, אני רואה בשאלה הזו מוצדקת מאוד, שכן יש בעיר כל כך הרבה לראות ולעשות, שאני באמת ממליצה לא לבזבז זמן יקר בחיפוש אחר מסעדות (ולבסוף נפילה ל"מלכודות תיירים", בעיקר באיזורים המרכזיים של העיר). 
שוק הילדים האדומים הוא מקום אידיאלי "לקפוץ" אליו באמצע היום ולהתענג על אוכל טוב במחירים שפויים. הופתעתי לגלות שאפילו לא כל הפריזאיים מכירים אותו, ואני מבטיחה לכם שלא מדובר במקום תיירותי וגדוש במבקרים עד אפס מקום.
השוק הקטן, שהוא השוק המקורה הותיק בפריז מרכז דוכני אוכל מוכן מכל העולם: איטליה, ברזיל, יפן, לבנון ועוד. החביב עליי הוא הדוכן המרוקאי, בו תוכלו לשלם מחיר של 9-11 יורו (לא יקר כלל בפריז) ולקבל מנה נדיבה של מה שתבחרו. האפשרויות כולן מריחות ונראות נפלא: טאג'ינים שונים, תבשילי עוף או בשר, פסטייה ועוד ועוד. אם תרצו, תוכלו גם לקבל קנקן נדיב של תה נענע מעולה תמורת תשלום סמלי. בקיצור- נהדר.
בשל מיקומו המרכזי של השוק, ניתן לשלבו באחד הימים בו מבקרים במארה, במוזיאונים או באיזורי הקניות למיניהם (כמו רחוב ריבולי וההוטל דה-ויל).
כתובת: 39 Rue de Bretagne (מטרו: Filles du calvaire), רובע 3.
* העיר עמוסה בשווקים מכל הסוגים, וזוהי סצנה מרתקת שכדאי להכיר. לעירייה מידע מעולה באתר שלה, הוא ספציפי לעניין השווקים ומרכז שעות פתיחה ומה מוכרים בכל שוק--> בקישור הזה.

3. מרכז פומפידו (Centre Pompidou)
מרכז פומפידו, הממוקם ממש בלב האיזור התוסס של פריז, משמש כמוזיאון לאמנות מודרנית וכן ספריה ציבורית. בתור מי שאינה מבינה גדולה באמנות, אך אוהבת מאוד אמנות מודרנית, חזרתי אליו מספר פעמים במהלך מגוריי בפריז. התערוכות הקבועות והמתחלפות מרתקות ומהנות מאוד, ויתאימו לכל גיל.
מחיר כרטיס הכניסה נע בין 10-16 יורו (בהתאם לגיל והנחות שונות) וכיוון שתוכלו לבלות במקום חצי יום עד יום שלם (וגם יותר), הוא בהחלט שווה את התשלום.
אני ממליצה לבדוק מבעוד מועד באתר המרכז מה התערוכות המוצגות, כדי להחליט כמה זמן תרצו להקדיש למקום. גם אם אינכם מבקרים בתוך המוזיאון, אל תפסחו על הגעה למקום, התרשמות מהבניין המעניין, הכיכר התוססת והצבעונית (בה גם גן פסלים עם בריכות ומזרקות) ולגימת קפה באחד מבתי הקפה היקרים והשיקיים באיזור :)
שוב, בשל מיקומו, ניתן לשלבו ביום אותו אתם מתכננים גם כך במרכז העיר ואיזור המארה או ריבולי/הוטל דה ויל.
בימי רביעי ושבת המוזיאון פתוח עד השעה 22:00 ויכול להיות בילוי לא-שגרתי לשעות הערב. ביום הראשון הראשון לכל חודש, המוזיאון פתוח למבקרים ללא תשלום, יחד עם מוזיאונים רבים נוספים בעיר.
כתובת: Place Georges Pompidou, 75004, Paris , מטרו: Rambuteau, רובע 4.

בכיכר פומפידו, בזמן ביקורו של אבא.

4. טיול לאורך הסן באיזור הלובר, האורסיי וגני טולרי
אם תשאלו אותי, הדבר הכי כיף לעשות בפריז הוא פשוט לקחת מפה ולהתחיל לשוטט ברגל. בלי יותר מדיי תכנון מקדים, שימוש בתחבורה ציבורית או קביעת לו"ז. 
ובאופן יותר ספציפי: הגעה לאיזור מוזיאון אורסיי, הלובר (הצד השני של הנהר), גני טולרי. פשוט בחרו לכם תחנת מטרו באיזור, רדו התחילו לשוטט. בשעות אחה"צ ולקראת סופי שבוע תוכלו להנות גם מאווירה מיוחדת עוד יותר. 
ממש מול מוזיאון אורסיי ישנו רציף מתוק ורחב על המים, בו עוצרים תיירים ומבקרים רבים למנוחה קלה והשקפה על הנהר. 
תוכלו להמשיך מהאיזור גם לרובע הלטיני, לאיים ולסן-ז'רמן.
המלצה בתוך המלצה: מהגדה השמאלית, חצו לגני טולרי ובלו שם חצי שעה- שעה. אם מזג האוויר נוח, כיף מאוד לקחת כיסא ולהירגע לצד אחת המזרקות, על הדשא או בשיטוט בגן היפהפה.
אגב, קרוב מאוד ליציאה מהגן לכיוון רחוב ריבולי Rivoli נמצא הפטיסרי ובית הקפה היוקרתי והמעולה אנג'לינה (Angelina), בו תוכלו לטעום שוקולה-שו מהטובים בפריז ולהתפנק באחד מהקינוחים המעולים במקום.

גני טולרי

5. תעלת סן-מרטין (Canal Saint-Martin)
ניתן להגיע אליה במספר דרכים, אך האיזור החביב עליי הוא זה הקרוב לתחנת המטרו Jaures. התעלה, שאורכה 4.5 קילומטרים, היא איזור יפהפה ולא תיירותי כלל, בו ניתן לטייל ברוגע לאורך הנהר. בחלקיה השונים ניתן למצוא איזורי בוטיקים וחנויות מעניינות (מעט רחוקים מהמים ולא ממש על הנהר), רציפים רחבים ונעימים לפיקניק או מנוחה, איזורי מסעדות ועוד.
בימי סוף השבוע התעלה מלאה בצעירים, מה שבהחלט יכול להיות חוויה כביקור והרגשה של חיי האיזור האותנטיים, אך אם אתם חפצים בזמן רגוע יותר, הגיעו ביום חול.

6. פיקניק לילי ב-Champ de mars וביקור באייפל
על אף הניסיון לעשות את הפוסט הזה תיירותי-כמה-שפחות, על האייפל הרי אי אפשר לוותר, ובצדק. המגדל הזה, שאפשר להתווכח על התאמתו לנוף הפריזאי, הוא פשוט אחד המונומנטים המרשימים שיצא לי לראות. גם האיזור שסביבו יפהפה והביקור כולו חוויתי. 
לא, בכלל לא צריך לעלות עליו (אני מודה שמעולם לא עליתי), אבל אני בטוחה שזו חוויה בלתי נשכחת.
אני רוצה להמליץ לכם לחוות את האייפל קצת אחרת.
למרגלותיו, שוכן פארק גדול, ששמו Jardin du champ-de mars. 
תכננו מראש בוקר של פיקניק בפארק, או יותר טוב- ערב! בקבוק יין, באגט, גבינות, פירות ואיזו עוגה מפטיסרי טובה יהפכו את הערב שלכם לבלתי נשכח.
התמקמו במקום עם נוף לאייפל, וכנראה שתזכו לראות את אורותיו נדלקים ואף מנצנצים במהלך הערב. אל תשכחו להצטייד בשמיכה ומשהו ארוך למקרה ויהיה קריר. 
אם הגעתם לפריז בחורף ולא הצלחתם לדוג לכם יום יפה, אל תוותרו על ביקור באייפל וצילום כמו שאר התיירים. יש דברים שלא מדלגים עליהם :)

7. פטיסרי
פריז היא בירת הפטיסרי וגם מי שאינו חובב גדול של התחום יבחין בכך. המאפיות והקונדיטוריות נמצאות בכל פינה, החל מהפשוטות שבהן ועד למפונפנות- יש כאן הכל!
אמנם לפייר ארמה הקדשתי המלצה נפרדת, אך ישנם מקומות רבים ומעולים נוספים שכדאי להציץ בהם ולטעום (לפחות בחלקם).
לפי טעמכם האישי, בחרו שניים-שלושה מקומות מתוך הרשימה הבאה, ותכננו ביקור קצר בהם במהלך אחד מימי הביקור שלכם. לטעמי כולם מעולים וכל מקום מיוחד בדרכו שלו. אל תתקבעו רק להמלצות שלי והעיזו להיכנס למאפיות (Boulangerie) והקונדיטוריות (Patisserie) ברחבי העיר, לטעום ולגלות מקומות חדשים. ואם אהבתם מקום מסויים, חדש או מוכר- עדנו אותי!
על כל מקום בהרחבה תוכלו לקרוא בקישור שלו:
Pain de sucre
L'eclair de Genie
La duree
Carl Marletti
Arnaud Larher
Les fees Patissieres
ועוד ועוד ועוד...
* חשוב: 
רוב הפטיסרי אינם כוללים מקומות ישיבה ועובדים במתכונת של לקנות וללכת. אני ממליצה לבדוק במפה מה הפארק או הכיכר הקרובים ולשבת לטעום ממה שרכשתם בניחותא. בכל המקומות המוכרים ישמחו לציידכם בכפיות ומפיות :)

8. רחוב ריבולי (Rivoli) והוטל דה ויל (Hotel de ville)
רחוב ריבולי הוא אולי המפורסם בפריז אחרי שדרות האליזה.
מדובר ברחוב ארוך מאוד שהיום כולל בעיקר חנויות רבות (מאוד). זהו איזור מעולה לשופינג מכל הסוגים. תוכלו למצוא כאן את כל המותגים המפורסמים והמובילים. בקצהו האחד של הרחוב תוכלו למצוא את גני טולרי וכיכר קונקורד, בהמשכו מוזיאון הלובר ולקראת סופו את ההוטל-דה-ויל- מבנה העירייה.
מבנה זה מרשים מאוד וכדאי לעצור להסתובב בכיכר היפהפייה שמחוץ לו.
כדאי לבדוק, כמעט תמיד ישנה במקום תערוכה מתחלפת ללא תשלום, ומדובר בתערוכות טובות. בחורף, ישנו כאן משטח החלקה על הקרח ובמהלך האביב והקיץ מתקיימים כאן אירועים שונים.
לא פעם ביליתי בכיכר אחה"צ עם ספר או מוזיקה טובה. זהו מקום מעולה למנוחה בלב העניינים, וניתן לקבל כאן הרגשה של פריז התיירותית במלוא עצמתה. שוב, הגעה בסופי שבוע או תקופות חג תהפוך את הביקור לנעים פחות.
בתקופה שלפני חג המולד ובמהלכו עמוס כאן מאוד.
גם אם אינכם חובבי קניות, אפשר בהחלט לבלות כמה שעות בשיטוט ברחוב ועצירה באתרים המפורסמים.

כיכר ההוטל דה ויל

9. שדרות האליזה ו(בעיקר) שער הניצחון
לא ארחיב כאן יותר מדיי, שכן כולם מכירים את השאנז-אליזה ואני בטוחה שמעטים יוותרו על ביקור כאן. אני אישית לא מצאתי עניין רב בשדרה זו, על אף גודלה ויופייה. מלבד שופינג, אין כאן הרבה מה לעשות. עם זאת, זוהי אחת הדרכים הטובות להכיר את פריז ולהגיע לשער הניצחון.
את השער המרשים הזה אני אוהבת מאוד, כך שגם אם רק כדי להגיע אליו- ההליכה המייגעת בין הקונים בשדרות- משתלמת.
על השאנז-אליזה תוכלו למצוא סניף גדול ומרשים של Laduree.

10. הרובע התשיעי ואיזור Rue des Martyrs
רוב האנשים שהמלצתי להם על האיזור, לא קראו עליו בשום מדריך.
מעטים מהם נשמעו להמלצתי ובאמת ביקרו שם, ומי שעשה זאת חזר מרוצה.
מדובר באיזור לא מתוייר מדיי- למרגלות המונמארט המוכר והמתוייר מאוד- שהוא לטעמי היום אחד האיזורים בהם ניתן לראות את פריז העכשווית והמקומית.
יש כאן שלל ברים מלאים בצעירים, מסעדות מכל הסוגים, חנויות מדליקות ובתי קפה מתוקים. הקונדיטוריות כאן חדשניות ומעניינות מאוד.
אני הכי אוהבת להגיע לאיזור דרך תחנת מטרו Notre damn de-lorette.
אם אתם מבקרים במונמארט (כדאי!), ניתן בהחלט לשלב את הביקור באיזור באותו היום.

11. פארקים- לא רק גני לוקסמבורג
בתור צפונית, חובבת טבע וספורט, חיפשתי בפריז פינות ירוקות ורחבות ידיים. בין אם לזמן רגיעה וקריאת ספר, בילוי עם חברים או לספורט.
מסתבר, שבעיר קיימים לא מעט פארקים, לא כולם מוכרים כמו הגדולים שבהם.
הראשונים והמוכרים הם כמובן גני לוקסמבורג והטולרי.
ללוקסמבורג אני ממליצה מאוד להגיע ללא קשר, כאתר תיירותי "חובה". אלה גנים ענקיים ויפהפיים, הקרובים מאוד לשורה של פטיסרי מעולים, וניתן לרכוש את המתוקים ולהגיע לשבת בגן (פייר ארמה, ארנו להרר, אאוקי סדהרו, ז'ראר מולו ועוד).
את הגן של מוזיאון רודן גיליתי רק לקראת החזרה לארץ, ואני עצובה על כך, שכן הוא יפהפה ומלא בפסלים של האמן המרתק הזה. הכניסה לשם תעלה לכם 2 יורו, שכדאי לשלם.
שני גנים /פארקים נוספים שאני אוהבת מאוד הם Montsouris ברובע ה-14 ו-Monsceau ברובע השביעי. אין ממש סיבה להגיע אליהם במיוחד, אך אם אתם לנים באיזור, מחפשים מקום לספורט או שוהים בעיר תקופה ארוכה, שווה מאוד להכירם.

למעלה: פארק Montsouris, למטה: הגן במוזיאון רודן (Musee Rodin)

זהו, כאן סיימתי את המלצותיי הרשמיות, וכמובן שיש עוד הרבה שהיריעה (גם האינטרנטית) קצרה מלהכיל.
לכל שאלה נוספת אתם יותר ממוזמנים לכתוב לי באופן אישי, בתגובות לפוסט, דרך המייל או עמוד הפייסבוק.

קישורים למדריכי פריז נוספים:
המדריך של מאיה מ"בצק אלים", חלק 1 וחלק 2.
המדריך של אפרת מ"אז מה את עושה כל היום".
הפוסט הקורע של מורקייק, חלק 1 וחלק 2.
פוסט ה(לא רק) פטיסרי המעולה של נטלי.

את המתכון הפעם בחרתם בעצמכם, והפעם אני גאה בכם מאוד.
את הגאלט הזה הכנתי משילוב של שני מתכונים מ"הספר המתוק" (והמעולה) של נטלי ואפרת.
כל הקרדיט על הצלחתו הוא לשתי הבננות המוכשרות האלה, אני כאן רק כדי להעביר את זה הלאה.
הוא ידרוש מכם למצוא בשוק או בסופר את שאריות הנקטרינות האחרונות לעונה הזו, ואם לא- לבחור כל פרי אחר: תפוחים, אגסים, שזיפים ועוד.

עקב העומס בעבודה החדשה, אני לא יכולה להבטיח מה תהיה תדירות הפרסום בתקופה הקרובה.
אני רק ארמוז שממש בקרוב אני נפגשת עם חברה מהקורדון בלו, ואנחנו מכינות לכם פוסט חורפי ויפהפה, עם מתכון מפתיע וטעים-טעים.

ודבר אחרון:
חברה מאוד מיוחדת, אהובה ותומכת שלי, חוגגת היום יום הולדת. רמז: בשנה שעברה הכנתי לה את זה...

היא אחד האנשים שדחפו אותי ליציאה ללימודים גם כשפחדתי והתלבטתי, לשינוי הכיוון בחיים ובאופן כללי תמיד הייתה אשת שיחה, כתובת להתייעצות ודילמה, וחברה יוצאת מן הכלל. אני מאחלת לה שכל הטוב שבחייה יישאר ואף יגדל, ושהעולם יגמול לה חזרה על כל מה שהיא מעניקה לסביבה שלה (ואפילו רק לי). אוהבת אותך מאוד!

והיא גם באה לבקר אותי בפריז (קאנל סן-מרטן בחורף)

יאללה, מתכון.

גאלט נקטרינות עם קרם שקדים/ שני גאלטים בקוטר 18-20 ס"מ
(מבוסס על שני מתכונים מתוך "הספר המתוק" של נטלי לוין ואפרת ליכטנשטט)

מצרכים:
לבצק פריך:
150 גרם קמח (כוס+כף)
80 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
50 גרם סוכר לבן (רבע כוס)
1/2 כפית תמצית וניל
קורט מלח
חלמון אחד
1-2 כפות מים

לקרם שקדים:
25 גרם שקדים שלמים, טבעיים או מולבנים (אני השתמשתי בטבעיים)
20 גרם סוכר (2 כפות)
25 גרם חמאה, קרה וחתוכה לקוביות
1 כף קמח
בערך כף חלבון (שנשאר מהחלמון של הבצק)

לנקטרינות:
3-4 נקטרינות גדולות
50 גרם סוכר (רבע כוס)
2-3 כפות מיץ לימון

בנוסף:
ביצה טרופה, להברשה
2 כפות סוכר דמררה

לקישוט (אופציונלי):
2 כפות ריבת משמש (או ריבה בהירה וחלקה אחרת) מדוללת בכף מים רותחים
אבקת סוכר
שקדים קצוצים


אופן ההכנה:
בצק פריך:
1. מניחים במעבד מזון (בעל להב פלדה): קמח, חמאה, סוכר, וניל ומל ומעבדים מעט לתערובת פירורית.
2.מוסיפים את החלמון ומעבדים רק עד שהתערובת מתאספת לגושי בצק. במידת הצורך, אם לא מתאחד, מוסיפים את המים ומעבדים שוב (אני הוספתי כף).
3. מאחדים את גושי הבצק, משטחים לדסקית ושומרים עטוף בניילון נצמד, במקרר, בין חצי שעה לשעה.

קרם שקדים:
1. באותו מעבד מזון, מעבדים יחד את כל חומרי הקרם לעיסה אחידה. לא מדובר בקרם נוזלי והוא מזכיר משחה או עיסה דביקה וזה בסדר.
2. שומרים בצד עד לשימוש, במז"א חם כדאי במקרר.

נקטרינות:
1. חותכים כל נקטרינה לפרוסות דקות (אין צורך לקלף) ומניחים בקערה.
2. מערבבים את הנקטרינות עם הסוכר ומיץ הלימון כך שהן יצופו היטב.

הרכבה:
1. מקמחים משטח עבודה, מחלקים את הבצק לשני חלקים ומרדדים כל אחד מהם לעלה בעובי 2-3 מ"מ. קורצים מכל עלה עיגול בקוטר 22-23 ס"מ. אני ממליצה להעביר את עיגולי הבצק לתבניות מרופדות בנייר אפייה בשלב זה. לאחר מכן יהיה קשה יותר להזיז את כל העסק.
2. במרכז כל עיגול מניחים חצי מקרם השקדים ומורחים בעדינות במרית או בפלטה, משאירים שוליים של 3-4 ס"מ לקיפול.
3. מסדרים מעל הקרם את פרוסות הנקטרינה בצורת מניפה, אך משאירים את השוליים.אני סדרתי שתי שכבות נקטרינה בשתי מניפות- פנימית וחיצונית.
4. מקפלים את שולי הבצק על הנקטרינות ליצירת דופן הגאלט.
5. מצננים את הגאלטים כחצי שעה במקפיא. בינתיים, מחממים תנור ל- 170 מעלות. 
6. מוציאים מהמקפיא, מברישים את שולי הגאלט בביצה טרופה ומפזרים סוכר דמררה. אני פיזרתי את השקדים הקצוצים בשלב זה במרכז הגאלט, אך ניתן לעשות זאת גם לאחר האפייה.
7. אופים את הגאלטים כחצי שעה- 35 דקות, עד שהבצק מזהיב והנקטרינות מתרככות מעט.
8. מצננים בטמפ' החדר ומברישים את הנקטרינות בריבת המשמש.
9. אם רוצים, מפזרים כעת את השקדים הקצוצים ומפדרים אבקת סוכר על שולי הגאלט.

הערות:
1. ניתן לשנות את גודל הגאלט- לאפות אחד גדול או שלושה קטנים יותר. אופן חלוקת הקרם והפירות וכן זמן האפייה ישתנו בהתאם.
2. ניתן להשתמש בפירות אחרים לפי טעמכם: תפוחים, אגסים, שזיפים, משמשים, אפרסקים ועוד.
2. ניתן לגוון גם בסוג הקרם ופשוט להחליף את השקדים לאגוז אחר, וכן להוסיף תבלינים כמו קינמון, ציפורן וכו'.

פוסט פרידה מפריז ומתכון לבאגט צרפתי, כמו בבולאנז'רי !

בזמן שישבתי בשדה התעופה שארל דה-גול וחיכיתי לטיסה חזרה, ניסיתי לכתוב כמה מילות סיכום ופשוט לא הצלחתי.
הכל הרגיש פתוח, טרי, מבלבל.
היום, אחרי שבוע בארץ, אני אמנם לא פחות מבולבלת, אבל המבט אחורה, השיחות עם המשפחה והחברים, ובעיקר המציאות- כולם גורמים לי להרגיש צורך לסכם ובעיקר להגיד תודה.
כמו התמונה שבחרתי לשים כאן (ואני מאוד אוהבת), השנה שלי בפריז הייתה צבעונית, מרהיבה, מפתיעה ומרתקת.

באתי ללמוד על פטיסרי ולמדתי על כל כך הרבה מעבר:
למדתי על עצמאות, על יציאה מאיזור הנוחות שלי, על געגועים ועל התחזקות.
למדתי על חברות. הכרתי אנשים נדירים, שכנראה לא היה מזדמן לי לפגוש בשום דרך אחרת, ויצרתי קשרים שאני בטוחה שילוו אותי לשארית חיי.

למדתי על המשפחה שלי. על ההיסטוריה שלי, על כמה מושגים כמו זמן ומרחק מתגמדים לעומת קשר דם שמאחד כנגד כל מלחמה או משבר.

למדתי גם על הדת שלי. על זרמים שונים ואורחות חיים מרתקים. על בחירות פשוטות של אנשים שכל כך אוהבים את ישראל, את הדת שלנו. עבורם, אורח החיים שבעינינו נראה כה מובן מאליו ופשוט פה בארץ, הוא מאבק פנימי וחברתי יומיומי.
וכן, למדתי גם על אהבה. כמו תמיד, היא כואבת, גם בפריז היפהפייה והרומנטית. אבל אני עדין מאמינה שאם היא אמיתית, היא שווה כל מאבק ומאמץ. ואפילו מרחק.

לבסוף, למדתי על עצמי.
למדתי להשלים עם נקודות החולשה שלי ולחיות איתן בשלום. לנסות לשפר, לצמוח, אבל לא להתייסר ולהלקות.
למדתי להתגאות במה שטוב בי. לא מתוך התרברבות ולא כדי לקבל טפיחה על השכם, אלא כדי להתקדם, לשאוף הלאה ולהגשים את מה שאני מאמינה שנכון עבורי.
באתי ללמוד על פטיסרי. ובעצם, ללמוד פטיסרי.
למדתי שזו התשוקה האמיתית שלי בחיים. זה הדבר שממלא אותי בצורה הכי פשוטה, כנה ואמיתית.
אני מודה לפריז על עשרה חודשים של למידה, גיבוש, חוויה והרבה הרבה אושר.
יש לי הרגשה שניפגש ממש בקרוב 

הרבה מכם שואלים אותי מה עכשיו, מה אני מתכננת או "מתי אני כבר פותחת קונדיטוריה משלי".
אז, התשובה שלי היא שכרגע אני עדין בודקת כיוונים שונים, על מנת למצוא את אופן העיסוק בקונדיטוריה שיעניק לי הכי הרבה ניסיון מעשי, ידע וגם (לפחות מינימום של) מקום ליצירה ועצמאות.
אני מאמינה שבעתיד הקרוב יותר או פחות אמצא את המסלול הנכון עבורי, וכמובן שאעדכן.

לרגל הפוסט הפריזאי האחרון, מה יותר מתאים מ...באגט?!
פה בארץ אנחנו רגילים למצוא אותו בעיקר בסופרמרקט, אבל מי שביקר בצרפת יודע מה טעמו של באגט אמיתי.
שם, הוא נמכר בכל מאפייה, פשוטה או מפונפנת. אמנם קיימות גרסאות שונות, אך את הבאגט המסורתי תמצאו בכל מקום, ואין בו כל התחכמות- קמח, שמרים, מים ומלח. 
הבאגט מאופיין ע"י מעטפת חיצונית עבה, זהובה ופריכה, ופנים לא עבה ובשרני מדיי.
הוא צריך להיות דיי דק ובדרך כלל מפדרים אותו לפני האפייה רק בקמח, כאשר במקומות מסויימים יש שמפזרים שומשום או פרג.
כמובן שצורת ההגשה הטובה ביותר היא עם גבינה צרפתית טובה וכוס יין אדום, אך זה לחם נהדר לליווי כל ארוחה וכמובן לסנדוויצ'ים.

שמעתי הרבה מיתוסים על למה קשה להכין באגט אמיתי בבית, ועל מדוע לא מכינים אותו בארץ. שמעתי שבצרפת משתמשים בתנורים מיוחדים, שמעתי שבבית נדרשת יותר מדיי עבודה, שהקמח והמים שונים ועוד ועוד.
את המתכון שאני משתפת כאן למדנו בבית הספר. אין בו שימוש בסטארטר שהוכן מראש ובכל את הבאגט שמתקבל מעולה.
נכון, הבאגטים שלי יצאו ממנו (גם בשיעור וגם בבית במטולה) לא נראים כמו הבאגט הטיפוסי בכל מאפייה, אבל זה כנראה עניין של ניסיון, ותאמינו לי שהטעם קרוב בהרבה יותר לטעם האמיתי מזה שנמכר בסופר.

כן, נדרשים כמה מאמצים קטנים בבית, כמו הלישה וההתפחה הקשורות בכל הכנת מאפה שמרים וכן יצירת סביבה עשירה באדים בתנור כדי לקבל את הקרום הפריך. 
אבל, כמו שאני תמיד אומרת- ההשקעה תשתלם.
לי אישית, הביס הראשון הזכיר את הביקור הראשון שלי בפריז לפני כמה שנים. נסעתי עם אבא ואחותי הגדולה, ובכל בוקר אבא היה יוצא מוקדם, מביא באגט וקרואסונים טריים טריים מהבולאנז'רי שמתחת לדירה, ואנחנו היינו מתעוררות עם חיוך גדול ונהנות מכל ביס.

אז, הכינו את הגבינות המסריחות (כמה שהן טעימות!) והכינו לכם ולבני ביתכם באגט אמיתי, כמו בבולאנז'רי בפריז.
הערה חשובה שגם תופיע בסוף:  באפייה המסורתית, ישנן תבניות עם שקעים מיוחדים, שמונעות מהבאגטים להתרחב מאוד ושומרות על הצורה הצרה יחסית והאחידה. כדי לגשר על היעדר התבנית, נסו ליצור באגטים כמה שיותר אחידים ושווים בעוביים, וכן שלא יהיו עבים מדיי. כיוון שתבניות התנור בבית קצרות יותר מאלה של התנורים המקצועיים, אפשר ליצור 3-4 באגטים קצרים יותר, כדי לשמור על עובי סביר ולא לקבל כיכר לחם ענקית.
והערה חשובה (2): הבאגט שאפיתי ואתם רואים ברוב התמונות הוכן על ידי בבית. אתוודה שעשיתי פאדיחה גדולה ושכחתי להוסיף את המלח. גם כשהוספתי כנראה לא הוספתי מספיק.
אז אנא: אל תהיו כמוני, שיקלו בדיוק את המלח, גם אם 8 גרם נשמע לכם הרבה. ולמה? למלח, מעבר לתפקיד החשוב במתן טעם, תפקיד חשוב בהענקת הצבע השחום היפה של הבאגט. הבאגט שלי יצא בהיר וחיוור יחסית לזה של השף, וזו הסיבה.
מחכה לתמונות יפות יותר שלכם, שיחליפו את הבאגט החיוור (אך הטעים מאוד!) שלי.

באגט צרפתי/ 2-4 באגטים, תלוי בעובי ואורך הבאגט שתעצבו
מתכון של בית הספר "קורדון בלו", עם התאמות שלי לתנור ביתי (באופן ההכנה)

מצרכים:
420 גרם קמח לבן
275 מ"ל מים (בטמפ' חדר או פושרים, לא קרים)
20 גרם שמרים טריים או כף שטוחה שמרים יבשים
8 גרם מלח
* אופציונלי: קמח נוסף, שומשום או פרג לזרייה לפני האפייה

אופן ההכנה:
1. בקערה גדולה או בקערת מיקסר עם וו לישה- מניחים שמרים ומים ומערבבים במטרפה להמסה מוחלטת, ללא גושים. 
2. מוסיפים את הקמח ומתחילים לערבב בקלף או בכף עץ לקבלת בצק דביק.
3. כשהבצק מתחיל להתאחד ועדין דביק מאוד, מעבירים אותו למשטח מקומח ומתחילים לעבד בידיים מקומחות: אוחזים את הבצק ביד אחת, מטיחים אותו במשטח העבודה ומקפלים לחצי. חוזרים על הפעולה במשך כמה דקות. לאט לאט, הבצק יהפוך נוח לעבודה, פחות דביק ויותר אחיד. 
* הערה: יתכן מאוד שאפשר פשוט ללוש את הבצק ידנית או במיקסר בצורה "רגילה", אך זו הצורה המסורתית אותה למדנו.
4. מוסיפים את המלח, וממשיכים בלישה באותה הדרך עוד כשתי דקות (חשוב להקפיד על הקיפולים לאחר כל מכה על מנת שהמלח יתפזר באופן אחיד בבצק).
5. מניחים את הבצק לתפיחה כשעה, עד להכפלת הנפח. אפשר להניח אותו על משטח עבודה מקומח ולכסות בקערה גדולה, או להניח בתוך קערה גדולה. 
6. מוציאים את הבצק שתפח למשטח עבודה מקומח ומחלקים לשני חלקים במשקל 350 גרם. אם לא רוצים לשקול, מחלקים לשני חלקים שווים עד כמה שניתן. 
*הערה: הבאגטים שמתקבלים ממשקל של 350 גרם הינם ארוכים מאוד. אם רוצים באגט קצר יותר אפשר ליצור שלושה או ארבעה קצרים יותר.
7. עיצוב לבאגט (ראו איור): לוקחים חלק אחד ומשטחים בידיים למלבן  דיי שטוח (בצורה גסה, אין צורך בחישובים). מניחים כשהצלע הרחבה פונה כלפינו.
מקפלים את שתי הצלעות הקצרות פנימה ולאחר מכן מקפלים את הצלעות הארוכות זו על זו ליצירת מעין גליל.
כעת אפשר להתחיל להאריך: מניחים את הבצק כך כשהכפל כלפי מטה ומתחילים להאריך תו"כ גלגול מהאמצע החוצה. כדי לשמור על עובי זהה חשוב להפעיל לחץ מתון ואחיד מהאמצע לקצוות. הגלגול הוא לאורך של כ-40 ס"מ, או לאורך שתצליחו להכניס בתבנית התנור הארוכה ביותר שיש לכם.
חוזרים על הפעולה עם חתיכת הבצק השניה.

8. מניחים את הבאגטים בזהירות על תבנית מרופדת בנייר אפייה, מכסים ומתפיחים עוד כחצי שעה-שעה להכפלת הנפח.
9. בינתיים מחממים תנור ל-230 מעלות, ומניחים בתחתיתו כלי עמיד לחום מלא במים רותחים (ליצירת סביבה עשירה באדים).
9. לאחר ההתפחה רצוי לעשות חמישה חתכים אלכסוניים על פני הבאגט.
10. מרססים את פני הבאגט במים, או מברישים בעדינות במברשת. ניתן לזרות שומשום, קצח או קמח.
11. אופים בתנור שחומם ל-230 כ-15-20 דקות. הבאגטים מוכנים כאשר הקרום קשיח וזהוב.
12. מוציאים מהתנור, מצננים על רשת או על השיש ומגישים :)

הערות:
1. כמו כל לחם, ניתן להקפיא את הבאגט, להוציא ולהפשיר בטמפ' חדר או בטוסטר אובן כשרוצים.
2. באפייה המסורתית, ישנן תבניות עם שקעים מיוחדים, שמונעות מהבאגטים להתרחב מאוד ושומרות על הצורה הצרה יחסית והאחידה. כדי לגשר על היעדר התבנית, נסו ליצור באגטים כמה שיותר אחידים ושווים בעוביים, וכן שלא יהיו עבים מדיי. כיוון שתבניות התנור בבית קצרות יותר מאלה של התנורים המקצועיים, אפשר ליצור 3-4 באגטים קצרים יותר, כדי לשמור על עובי סביר ולא לקבל כיכר לחם ענקית.

הערות/ הארות על הפוסט? 
שאלות לגבי המתכון?
אני מאוד אשמח לתגובות, אז אנא- שתפו אותי!

שלמות בצלחת: ביקור ב-Dessance ומתכון לעוגיות שוקולד ואגוזי לוז שאתם חייבים להכין

בפריז לא חסרים מקומות לאכול או לקנות בהם משהו מתוק: פטיסרי ומאפיות, בוטיקים לממכר שוקולדים, ממתקים (קונפיסרי) ועוד ועוד.
כפי שראיתם בפוסטים קודמים, סצנת המתוקים והקינוחים הולכת ומשתכללת עם הזמן, ונפתחים יותר ויותר מקומות המתמחים בסוג מסויים של מאפה או ממתק- כמו בוטיקי האקלרים של כריסטוף אדם, פטיסרי הפיות המתמחה בקינוחים קטנטנים ואף דוכן פחזניות שנפתח מתחת לאייפל ובו עוד לא ביקרתי (של אלן דוקאס וכריסטוף מישלאק).

השנה, נפתחה כאן גם מסעדת קינוחים, או כפי שהמקום מגדיר את עצמו: "בר קינוחים בצלחת".
כן כן, שמעתם נכון- מסעדה שבה התפריט כולו מורכב מקינוחים.
למען האמת, כשביקרתי שם ראיתי שגם הם התחילו לרמות, וכנראה לאור בקשות הקהל רקחו גם מספר מצומצם של מנות מלוחות. אך העיקרון הוא עדין- קינוחים מתוקים בראש ובראשונה.

מצלחתים את הקינוחים לעיני הלקוחות

המסעדה, ששמה Dessance, נמצאת ברובע הרביעי של פריז, באיזור המכונה "המארה".
היא נפתחה ממש לפני חצי שנה, על ידי השף-פטיסייר כריסטוף באושה (Christoph Boucher) והיזם הקולינארי פיליפ ברנס (Philippe Baranes).
הקינוחים בתפריט ברובם הגדול מבוססים על פירות, ירקות ועשבי תיבול שונים, כאשר גם הקרמים והבצקים קלילים מאוד ובדרך כלל מתובלים בטעמים מעניינים (כי "סתם" שוקולד זה בנאלי).

ביקרתי במסעדה יחד עם ארבע חברות מהלימודים.
כולנו בחרנו בתפריט שמחירו 19 יורו, שבמסגרתו היה עלינו לבחור את "המנה העיקרית", משמע הקינוח העיקרי. מה שלא בחרנו היו המנות הראשונה והאחרונה.
כמנה עיקרית, הלכו שתיים מהחברות על קינוח שוקולדי שכלל גם טעמי וניל וקרמל.
חברה נוספת בחרה בקינוח של דובדבנים טריים, מוס דובדבנים, סורבה עשבי תיבול ולבנדר וקראמבל מסבלה ברטון.
אני והחברה החמישית בחרנו בקינוח של פטל בלימון ירוק ודבש, רברבר ומוס לואיזה (Verveine).

כמנה ראשונה, קיבלנו קעריות קטנטנות של גספצ'ו מלון, עם מעט אבוקדו וכוסברה.
כן, זה נשמע איום אבל למעט חברה אחת שלא התחברה לטעם- כולנו אהבנו מאוד את שילוב הקרירות והמתיקות העדינה של המלון יחד עם טעם האבוקדו ומעט חריפות שלא ברור לנו מאין הגיעה.
המנה הראשונה, שנקראת בצרפתית "משעשע חיך" הייתה קטנה ולא ממלאת, אך מרעננת מאוד. כיוון שביקרנו במקום באחד הימים היותר חמים שעברו על פריז בקיץ הזה, הייתה זו פתיחה מעולה לארוחה.

לאחר מכן הגיעו המנות העיקריות שלפני הכל היו יפהפיות.
המקום, שמתיימר כאמור להיות "בר קינוחים בצלחת" (כשמו) אכן מציג צילחות מרשים מאוד. שילוב הצבעים מהפנט (במיוחד בהינתן המנות הקיציות שבחרנו) ואני נהניתי גם לראות את המרקמים השונים על הצלחת. מנות הפירות נראו ממש כמו גן פורח וקיצי ולא היה קל לפגום במראה המושלם בנעיצת מזלג.

קינוח הפטל והרברבר שלי

אני מודה כי הייתה זו הפעם הראשונה שטעמתי רברבר.  אהבתי מאוד את החמיצות שלו, שהשתלבה פלאים עם חמיצות-מתיקות הפטל ועם מוס הלואיזה המתוחכם. 
גם המנות האחרות היו מעולות, בדגש על קינוח הדובדבנים. אני מאוד אוהבת מנות שכוללות קראמבל ולכן התחברתי אל מנה זו מאוד. לטעמי הייתה זו גם המנה היפה ביותר.

קינוח הדובדבנים: הרבה פרי, סורבה מעולה, מוס דובדבנים וסבלה ברטון בשביל הקראנץ'. תענוג!

קינוח השוקולד, כמו שקינוח שוקולד במקום כזה יכול להיות- היה טעים ביותר.
גם כאן השתלבה הקריספיות של קראנץ' הפרלינה עם אווריריות מוס הקרמל ועדינות השוקולד הלבן בצורה ממכרת. 
למרות הצלחתו- הקינוח הזה דומה יותר להרבה דברים שכבר ראיתי וטעמתי בפריז, ואלמלא אתם ממש במצב-רוח לשוקולד, אני ממליצה לדלג עליו ולבחור מהמנות האחרות והעונתיות (מדובר בקינוח קבוע במסעדה לעומת אלה שאנו בחרנו).

קינוח השוקולד, אליו שידכה אחת החברות בירה כהה בהמלצת הצוות

לקינוח (הייתי חייבת), מקבל כל שולחן צלחת של "ממתקי סיום" בגודל ביס, שסוגרים את הארוחה בצורה מושלמת. על הצלחת שלנו היו: מרשמלו אפרסק אלוהי שפשוט הרגיש כמו ענן קריר ונמס בפה; ושני קינוחים קטנטנים בכפית: אחד של קרפצ'יו תות עם תאנה (אם הבנו נכון) והשני של אבטיח בתוך מרק מנגו מרענן.

באופן מפתיע, לא סיימתי את הארוחה בהרגשה כבדה, שכן באמת שכל הקינוחים היו קלילים להפליא!
שלושה דברים שעוד לא ציינתי:
הראשון, הוא שכל צילחות הקינוחים נעשה לעיני הלקוחות. לאורך המסעדה ישנו בר ארוך שעליו כמה מקומות ישיבה, ועליו גם עושים השפים את הגימור האחרון של המנות.
השני, הוא שבתפריט יש עוד כמה דברים מעניינים כמו אפשרות לתפריט טעימות, אפשרות להפקיד עצמך בידי השף שיבחר עבורך את המנות וכן התאמה של משקאות מיוחדים לסוגי הקינוחים השונים.
השלישי, הוא האווירה הנעימה במקום. הצוות כולו צעיר וחייכן. האווירה קלילה מבלי להיות מעיקה בנחמדותה. ההסברים סבלניים ומקצועיים והצוות שמח להמליץ ץ ולענות לשאלות. אה, והם גם דוברים אנגלית (חשוב ונדיר).

המלצר התעקש שנצטלם בתמונה משעשעת, אז הצטלמנו. באמת צוות מקסים!

בקיצור, ביקור ב-Dessance הוא חוויה מיוחדת מאוד וחיובית, ואני ממליצה בחום להכניס אותו ללוח הזמנים שלכם בביקורכם הבא בפריז. 
אגב, המיקום במארה מקל מאוד לשלב ביקור במהלך יום טיול, שכן זהו אחד האיזורים היפים והמעניינים בפריז, במיוחד בשל היותו "הרובע היהודי" וכיום גם איזור צעיר ו"שיקי" בו אפשר ליהנות מבוטיקים יוקרתיים, מוזיאונים מעניינים ושיטוט בסמטאות יפהפיות.
מומלץ!
למעוניינים לבקר:
Dessance
Rue des Archives 74, Paris 75004
מטרו: Rambuteau, Arts et Metiers, Reumour-Sebostopol
לאתר האינטרנט

קיבלתי לא מעט תגובות והודעות אישיות שדרשו לדעת מתי יפורסם המתכון לעוגיות השוקולד ואגוזי הלוז.
אתם לגמרי צודקים!
הכנתי את העוגיות האלה כשביקרתי בארץ לפני כחודש, והן היו חלק מהפרס שניתן במסגרת ההגרלה שערכתי בזמנו, לרגל ביקורי.
העוגיות מבוססות על מתכון של בית הספר שלי- הקורדון בלו. 

העוגיות כפי שהכין אותן השף שלי בהדגמה- בצורת עוגיות ענק!

כיוון שלטעמי הן היו מתוקות מדיי בשיעור והן גם כך מכילות כמות גדולה של שוקולד, הורדתי את אבקת הסוכר מהמתכון (וכן שיניתי מעט את יחס הסוכרים חום כהה-דמררה).
עוד שינוי שעשיתי הוא צורת ההגשה. במתכון המקורי מגלגלים את הבצק לגלילים, מקררים וחותכים לפרוסות לפני האפייה.

אני חובבת של עוגיות שמנמנות יותר, במיוחד כשמדובר בעוגיות שוקולד, ולכן עיצבתי את העוגיות שלי בצורת כדורים. אני בחרתי שהעוגיות יהיו בגודל ביס, אך הרגישו חופשי ליצור כדורים מעט גדולים יותר, ולהאריך מעט את זמן האפייה בהתאם.
אלה עוגיות משובחות ובאמת מעולות, ובהתחשב באופן ההכנה הפשוט אני לא מוצאת סיבה לא להכינן :)
לא אאריך במילים, כמדומני התמונות מדברות בעד עצמן.

תהנו!

עוגיות שוקולד ואגוזי לוז/ כ-40 עוגיות בקוטר 3 ס"מ
מצרכים:
100 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר (חבילה קטנה)
70 גרם סוכר חום דחוס
50 גרם סוכר חום דמררה (או לבן...)
ביצה בינונית (M)
200 גרם קמח (כוס וחצי פחות כף)
חצי כפית שטוחה סודה לשתייה
חצי כפית שטוחה אבקת אפייה
קורט מלח
175 גרם שוקולד מריר איכותי, קצוץ גס בסכין (אפשר להשתמש גם בשוקולד צ'יפס מהסוג הקטנטן)
150 גרם אגוזי לוז קלויים וקצוצים (ראו אופציות לקלייה בהערות)

אופן ההכנה:
1. במיקסר עם בלון הקצפה מקרימים יחד את החמאה עם הסוכרים עד לקבלת קרם חלק.
2. מוסיפים את הביצה ומפעילים ממש לכמה שניות עד שנטמעת.
3. בקערה קטנה, מערבבים קמח עם סודה לשתייה, מלח ואבקת אפייה.
4. מחליפים לוו K (מערבל), מוסיפים את תערובת הקמח לתערובת החמאה ומערבלים ממש כמה שניות, להטמעה.
5. מוסיפים את אגוזי הלוז והשוקולד ומערבלים כמה שניות באותו וו או במרית. חשוב שהשוקולד והאגוזים יתפזרו באופן אחיד בבצק, ועם זאת יש להימנע מערבוב יתר.
6. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומקררים כחצי שעה.
7. בינתיים, מרפדים שתי תבניות תנור בנייר אפייה ומחממים את התנור לחום בינוני- 170-180 מעלות.
8. יוצרים מהבצק שהתקרר עיגולים בקוטר 2-3 ס"מ ומניחים באופן מרווח על תבנייות האפייה. אפשר גם להניח מהתערובת תלוליות בעזרת שתי כפיות.
9. אופים את העוגיות כ- 8-10 דקות לעוגיות קטנות ו-12-13 דקות לגדולות, בתנור שחיממנו מראש.
10. העוגיות מוכנות כשהם דיי יציבות בשוליים אך מעט רכות במרכזן. הן יתייצבו מחוץ לתנור.
11. לאחר כ-2 דקות בתבנית, מעבירים את העוגיות לרשת עד לצינון מוחלט.
12. מאחסנים בקופסה אטומה ובמקום מוגן משמש ולחות כשבוע (מנסיוני, בתנאים המתאימים הן מחזיקות יותר).

הערות:
1. המתכון הבסיסי לעוגיות מעולה, ואפשר לשחק עם סוגי השוקולד והאגוזים לטעמכם. הצעות מעניינות: שוקולד לבן ומקדמיה, אגוזי פקאן ושוקולד חלב/ מריר ועוד.
2. אם משתמשים בביצים מפוסטרות (בארץ אין בעיה כזו), אפשר להשתמש בבצק כ"בצק עוגיות" אותו אפשר לשלב בגלידת וניל ביתית.
3. קליית האגוזים: הכי קל פשוט להניחם שלמים בתנור שחומם מראש ל-180 למשך 6-8 דקות. כדאי להפוך באמצע (להזיז קצת את האגוזים). אופציה נוספת היא קלייה על מחבת יבשה. לאחר מכן, כדאי לקצוץ במעבד מזון או קוצץ תבלינים, אך חשוב לעשות זאת בפולסים קצרים כדי לא לקבל אבקת אגוזים.
4. כפי שציינתי בהקדמה למתכון, אפשר גם לעצב את הבצק כגליל, להקפיא לכרבע-חצי שעה ולחתוך לפני האפייה לפרוסות. ניתן לעצב לגלילים בקוטר 3-4 ס"מ לעוגיות קטנות או 6-7 ס"מ לעוגיות גדולות.

תגובות על הפוסט? שאלות על המתכון?
סתם מילה טובה? :)
אני אשמח מאוד לתגובות, אז אנא- שתפו אותי!