יום שלישי, 10 ביוני 2014

"סוף הוא תמיד התחלה של משהו אחר": סיום לימודי פטיסרי ומתכון למוס פסיפלורה מרענן

השבוע אחד החברים הזכיר לי שיחה שלנו, לפני שנה וקצת, בחדר אוכל של אכסניה בזכרון יעקב (סופשבוע סיכום למסע סטודנטים לפולין. איזו עוד סיבה יש לי להיות בחדר אוכל באכסניה בזכרון יעקב?!).
הוא גרם לי להיזכר בהתלבטויות, בחששות, בכל מי שייעץ בעד, גם במי שייעץ נגד (ורק מכוונות טובות).
הוא גרם לי להיזכר בדחף לקום וללכת אחרי מה שאני אוהבת, בקול בתוך הראש שאמר לי: את חייבת לנסות. 



זיכרון נוסף שעלה לי לראש השבוע, היה של היום הראשון ללימודים כאן.
יחד עם המדים והציוד, קיבלתי את כרטיס הסטודנט, זה שתולים על צד הזרוע ומופיע עליו תאריך העזיבה את בית הספר: 6.6.2014.
אני זוכרת שבחודש נובמבר 2013, התאריך הזה נראה היה לי כל כך רחוק.


יום ראשון ללימודים. כאילו זה היה אתמול!

היום הזה, הסיום הזה, הגיע הרבה יותר מהר ממה שתיארתי לעצמי.
זו קלישאה שאני לא מפסיקה לחזור עליה, אבל התקופה כאן לימדה אותי בצורה הכי חזקה איך הזמן עובר מהר כשנהנים.



אני לא מתיימרת לסכם את התקופה הזו. זו משימה בלתי אפשרית, וזו אחת הסיבות שהשתדלתי להתמיד בכתיבה בבלוג במהלך הלימודים. לכתוב את החוויות בזמן אמת, לציין מה אהבתי ופחות אהבתי. מה למדתי, מה שיפרתי, במה הייתי פחות טובה.


רוב התמונות מטקס הסיום מטושטשות בגלל השמש, אבל את זו אהבתי! מסיימים....!

מדיי פעם מישהו מכם מגיב על פוסט ישן וגורם גם לי לשקוע בכמה דקות של קריאה. מזכיר לי חוויות שגם אם לא שכחתי, שקעו אצלי אי-שם בראש ופינו את מקומן לחוויות חדשות.
מבלי לסכם, אני יכולה לומר שההחלטה להגיע לכאן הייתה ההחלטה הטובה בחיים שלי.
לא הקלה ביותר, לא לי ולא למשפחה. לא הפשוטה ביותר לביצוע. היא לא כזו שלא דרשה ממני ויתורים בתחומים אחרים של החיים.
אבל, המטרה מקדשת את האמצעים במקרה זה- ואני שמחה שלא נרתעתי ולא נתתי לכל השיקולים הצדדיים לשנות את דעתי.
זכיתי למשפחה הכי טובה שאפשר לבקש (כן, אני חוזרת על זה הרבה) ובלעדיהם זה לא היה קורה. אני מנצלת את הפוסט הזה כדי להודות להורים שלי שוב. התמיכה שלהם היא הרבה מעבר לכלכלית ואני אסירת תודה.


עם החברים הכי טובים למסע הזה.


אני עוד לא יודעת באיזה פורמט בדיוק אשתמש בכל מה שלמדתי כשאחזור לארץ. עוד לא החלטתי אם לשלב עבודה במקום כלשהו במקביל ללימודי המשפטים שאני מתכוונת לסיים, אם לעבוד מהבית, או אולי בכלל להמשיך עם האפייה כתחביב ולחכות עד סיום הלימודים כדי ממש לעבוד בתחום.
מה שבטוח, אני אמשיך עם הבלוג ועם הכתיבה שאני נהנית ממנה מאוד, וכמובן אתרגל ואיישם את כל מה שלמדתי- לפחות עבור המשפחה והחברים.
לכל מי שתוהה- כן, אני שואפת להקים ולפתוח מקום משלי בהמשך. זה יקרה.
זה לא יקרה מחר בבוקר. אני צריכה ורוצה לצבור ניסיון, לגבש תמונה ברורה יותר של מה המטרות שלי, ובעיקרון לא לקפוץ למים מהר מדיי. מזמן ה"הכנות" הזה אני יכולה רק ללמוד וליהנות.



מה שמביא אותי לנושא הבא- הסטאז'!
כמו שפרסמתי השבוע בעמוד הפייסבוק, בראשון ליולי אני מתחילה להתמחות אצל פייר ארמה (Pierre Herme).
ההתמחות אצלו היא חלום שמתגשם עבורי. גם כאן, אני שמחה שלא נתתי לכל ניסיונות ההרתעה מהתמחות אצלו בדרך למחוק אותו מרשימת ההעדפות.


ללמוד מהטוב ביותר. כל כך מתרגשת!

כמובן שלא אתמחה אצלו אישית, שכן הוא לא אופה בימינו אלא מתכנן, יוצר, מוציא לפועל ומפקח ממרומי משרדו.
ההתמחות מתבצעת בשני בוטיקים של המותג, כשבשניהם מכינים את העוגות, הגלידות ומאפי השמרים. המקרונים המפורסמים, השוקולדים ושאר מוצרים "בעלי חיי מדף" מגיעים ממפעל באלזס, ולצערי לא יהיה לי חלק בהכנה שלהם.
ההתמחות תימשך כמעט חודשיים, ובשבוע האחרון של אוגוסט אני כבר על מטוס הביתה.
אני שמחה מאוד שהתקבלתי להתמחות דווקא שם, שכן אני עוקבת אחר פייר ארמה כבר שנים, מעריצה את יצירותיו, את המקוריות, השלמות והיצירתיות שזועקות מכל קינוח.
לפי ההסבר שקיבלתי מהשף האחראי, בכל שבוע המתמחים משובצים לעבוד במסגרת "משמרת" אחרת, כך שמתנסים בכל סוגי העבודה: הכנת הבסיס לעוגות, הכנת חומרי הגלם, גימור ועוד. אני מרוצה מאוד מכך, ומההזדמנות לחזות בעיני שלי כיצד מקום מוצלח וידוע כגון זה מנהל את המטבח בפועל, מתייחס לעובדיו, מפקח על איכות המוצרים ורמת השירות ועוד.

אה, וללא ספק אני הכי מתרגשת לעבוד סוף סוף! אני כל כך מתגעגעת לאפייה (בתנאים נורמליים ולא במטבחי שלא מאפשר כלום).

עד הסטאז',  יש לי שלושה שבועות פנויים.
אני מקווה להספיק לפרסם פוסטים שתכננתי לכתוב על בריסל וכן על תחום הפיסול בסוכר בו התמקדנו בחלק האחרון של הקורס. כמו כן, יש עוד הפתעה בפרוייקט האפייה מסביב לעולם, עם קפיצה למדינה מיוחדת ומעניינת מאוד!



אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולברך את כל ה"מצטרפים" החדשים לבלוג, שאולי זה הפוסט הראשון שהם קוראים. משפחת הבלוג התרחבה מאוד לאחרונה ואני מודה לכל מי שהפיץ, זרק מילה טובה או המליץ על מתכון. ולכל מי שנשמע להמלצות, כולי תקווה שתישארו איתי, תעקבו, תתנסו במתכונים, תיהנו מהכתיבה ומההכנה, ותעבירו את זה הלאה :)

את המתכון הבא אני מקדישה לקיץ שלא ממהר לבוא כאן בפריז.
בימים האחרונים לא מפסיק לרדת כאן גשם, גם כשהטמפרטורה מגיעה לכמעט 30 מעלות. זה מאוד מבלבל לבחורה כמוני, שמתכננת מה ללבוש בבערך יומיים מראש.
לא צריך מעיל כי חם, אבל רטוב.... ואז קר, והנעליים נרטבות אז צריך משהו חורפי, אבל מי ינעל מגפיים בחום הזה?! וחוזר חלילה....
הצילו!




המוס הזה הוא איפה שהייתי רוצה להיות עכשיו. במקום קיצי שאולי במקרה מתחיל ב-י' ונגמר ב-ל', ואולי במקרה גם יש באמצע ש' ר' וא'.
טוב נו, אני לא אהיה בררנית, ואסתפק בכל מקום עם אקלים קיצי, כל עוד אני יכולה לשכב על החוף וליהנות ממשהו קר, בעדיפות למוס הזה!
אין פרי שיותר מתקשר לי עם רעננות יותר מפסיפלורה. הוא אולי לא ה"ישראלי" ביותר, אבל אני משוגעת על הטעם המתוק-חמץמץ הזה שפשוט מתחבר עם כל כך הרבה טעמים אחרים ומשדרג קינוחים בצורה מדהימה.
המוס פשוט מאוד להכנה: בסיס של מחית פסיפלורה שמרתיחים עם סוכר ומעט ג'לטין. אחרי קירור מחברים לשמנת מוקצפת ומתקבל מוס קליל וסופר-מרענן.

בגלל ייחודיות הפרי הזה, החלטתי לא להתחכם ולא ליצור איזה קינוח שכבות ומרקמים מטורף. רק מוס שאוכלים בכפית ונסחפים עם הטעם לאיזה חוף מרוחק. לא צריך יותר. 
אם אתם ממש רוצים להתחכם, קשטו בשנטילי או בקרם של אינסטנט פודינג וניל+קצפת. אפילו אינסטנט פודינג שוקולד וקצפת ילך כאן (או מוס שוקולד למתחכמים שלא רוצים קיצור דרך)! אני משוגעת על שילוב שוקולד ופסיפלורה.
אה, ואני מסכימה לכם גם לקשט בפטל, כמוני. רק בשביל הצבע :)



פשוט מוס פסיפלורה (או מוס פסיפלורה פשוט)/ כ-10 קינוחים אישיים בנפח חצי כוס (100 מ"ל)
מבוסס על המתכון הזה

מצרכים:
- 1 עלה/ עלה וחצי ג'לטין (אני השתמשתי באחד ומצאתי שהמוס יציב מספיק)
- מים קרים להשריית הג'לטין 
** (אפשר להמיר לג'לטין באבקה: השתמשו ב-3 כפיות ג'לטין באבקה בתוך 40 מ"ל מים קרים)
- 130 מ"ל (כ- 2/3 כוס) מחית פסיפלורה או מיץ מפירות פסיפלורה (מסננים את הגרעינים ומשתמשים רק במיץ)
- 60 גרם סוכר (1/2 כוס פחות 2 כפות)
- כפית מיץ לימון 
- 250 מ"ל שמנת מתוקה 38% שומן (מיכל)
להגשה: כוסות אישיות/ תבניות סיליקון אישיות
- פטל/תות לקישוט

אופן ההכנה:
1. מניחים את הג'לטין בתוך קערה עם מים קרים. לאחר כמה דקות מוציאים אותו, סוחטים היטב, מרוקנים את המים ומחזירים את הג'לטין הסחוט לקערה. חשוב שבקערה לא יהיו מים כלל, מומלץ להעביר מגבת לוודא זאת.
2. בסיר קטן מניחים: מחית/מיץ פסיפלורה, סוכר ומיץ לימון.
3. מניחים על האש ובשניות הראשונות מערבבים במטרפה כדי שהסוכר לא יידבק ויישרף.
4. מביאים לרתיחה, מורידים לאש הכי קטנה וממתינים 2-3 דקות שהתערובת תצטמצטם מעט (תאבד מנפחה). 
5. מורידים את התערובת מהאש, שופכים על הג'לטין שבקערה וטורפים להמסתו.
6. מניחים לצינון מוחלט. אפשר בטמפ' החדר ואפשר במקרר, אך לא בפריזר! אם עושים זאת במקרר, מומלץ להוציא ולטרוף מדיי פעם כדי למנוע התגבשות רק בחלק מהתערובת.
7. בינתיים, טורפים (ידנית או במיקסר) את השמנת המתוקה לקצפת רכה אך יציבה.
8. כשהתערובת הצטננה לחלוטין (אך עדין נוזלית ולא התגבשה), מעבירים אליה 1/3 מהקצפת וטורפים היטב.
9. מעבירים פנימה את שאר הקצפת ומקפלים במטרפה. מסיימים בכמה תנועות קיפול במרית ומוודאים שהתערובת אחידה בצבעה ולא נותרו שאריות פסיפלורה/ קצפת שלא אוחדו.
10. בעזרת שקית זילוף או כף, מעבירים את המוס לכלים האישיים.
11. מכסים ומעבירים למקרר להתייצבות לארבע שעות לפחות, ועדיף למשך הלילה.
12. לפני ההגשה מקשטים בפטל/ תות.

הערות:
* במתכון המקורי צריך להשתמש בכוס שלמה של מיץ פסיפלורה. לי נותר המון נוזל כי זה היה נראה לי יותר מדיי וכאן הורדתי את הכמות (ובהתאם אליה גם את הסוכר והלימון). אני מניחה שזה קשור לסמיכות המחית שמתמשים בה. אם יש לכם מחית סמיכה ממש (ולא בצורת מיץ) אתם יכולים לנסות להשתמש בכוס שלמה.
* אם רוצים לקשט בעוד שמנת מוקצפת, הוסיפו עוד כ-100 מ"ל והקציפו יחד עם הכמות שנכנסת למוס. הפרידו לפני הרכבת המוס והשתמשו בשאר לקישוט.
* אם משתמשים בפירות פסיפלורה, אפשר לשמור את הגרעינים, לערבב אותם עם מעט מיץ פסיפלורה נוסף ולשפוך כקישוט לפני ההגשה. כדאי לא להגזים שכן לא כולם מתחברים למרקם הגרעינים.
* ראו הצעה במתכון המקורי להכין את המתכון בתבנית מיני-עוגת גבינה, יחד עם בסיס עוגת ספוג וציפוי ריבת משמש. נראה ונשמע נהדר וינוסה גם על ידי בהזדמנות.










5 תגובות:

  1. עברתי עכשיו על כל הפוסטים וזאת הייתה חווית קריאה מהנה מאוד! מחכה לקרוא עדכונים (:

    השבמחק
    תשובות
    1. היי אנונימי,
      מתנצלת על התשובה המאוחרת אבל מודה מאוד על הפירגון :)
      מקווה שהמשכת לעקוב (ואשמח לדעת במי מדובר!)
      דביר.

      מחק
  2. איזה תענוג של בלוג. מזכיר לי את הלימודים של ב-LCB ...
    תצליחי יקרה!

    השבמחק
    תשובות
    1. היי אסנת,
      תודה רבה! שמחה שאת נהנית מהבלוג ומעריכה את הפירגון.
      איפה למדת? בפריז?

      דביר.

      מחק
  3. הבלוג הוא תענוג... המוס שלך נראה סוף... ואם אני לא רוצה להשתמש במחית קנויה אלא מפירות השיחים המטורפים שלי - יש המלצה לאיך?
    ודבר נוסף שהפריע לי סליחה על הקטנוניות.... את מרשה את לא מסכימה. - הסכמה היא דבר אחד ורשות היא דבר שונה...

    השבמחק