דירה פריזאית חדשה, התחלות חדשות ופרידה מהתנור שלי עם לחמניות חלב קלועות ורכות

הגיעו לסיומם כמה ימים עמוסים, ואני שמחה לדווח גמר ביצוע מעבר דירה (היי אבא) !
קולולולו!

למרות שהמעבר דרש ממני לא מעט אנרגיות, הוא עבר בצורה חלקה ואני מרוצה מאוד מהדירה החדשה שלי.
הרובע אליו עברתי הוא הרובע ה-14 בפריז, שגם הוא צמוד לרובע ה-15 בו אני לומדת (כמו הרובע ה-16 אותו עזבתי).
האיזור הרבה יותר חי ותוסס מהאיזור שעזבתי, ומצד שני הדירה שלי ממוקמת ברחוב קטן ושקט.
יש לי כאן תחבורה ציבורית במרחק הליכה לכל חלקי העיר, והאיזור אפילו ידוע במגוון המסעדות השונות והמוצלחות שיש בו.
השותפה החדשה שלי מקסימה ואפילו גיליתי ששני חברים מהלימודים גרים קרוב לכאן. 
כרגע, החיסרון היחיד הוא העובדה שאין לי תנור, אבל ככל הנראה נרכוש איזה טוסטר אובן קטן בקרוב, כך שאוכל לפחות לאפות בו דברים פשוטים. 
גם ככה את הפנטזיות שלי על עוגות מושקעות אצטרך לשמור לארץ (ולבית הספר כמובן). המטבחים הפריזאיים לא מאפשרים הרבה מהבחינה הזו, וזו באמת דירה מצויינת מכל שאר הבחינות.

החדר החדש והיפה שלי. עוד לא מספיק מסודר, אבל כבר מרגישה בבית!

היום מגיעה לבקר אותי חברה מהארץ שתהיה כאן לכל סוף השבוע, וביום ראשון אני מתחילה "עבודה" חדשה של לימוד עברית במסגרת אחד המרכזים של התנועה היהודית הליברלית בצרפת (MJLF).
בכוונה כתבתי "עבודה", שכן נכון לעכשיו מדובר בשיעור מאוד מצומצם לשניים-שלושה מבוגרים, פעם בשבוע.
בכל אופן, עבורי זה עוד עיסוק חיובי, ועוד מקור הכנסה. גם זה חשוב.

אחרי תקופה לא כל כך טובה, אני שמחה על כל השינויים החיוביים ומתרגשת לקראת החודשים הבאים כאן.

מטאפורה להתחלות חדשות? לחמניות בתפיחה

ומה לגבי הלימודים?
ובכן, אנחנו כבר ממש בסוף הקורס השני, ונותרו רק שתי הדגמות ושני שיעורים מעשיים עד לבחינה הסופית שתתקיים בעוד שבוע וחצי.
יש לי עוד כל כך הרבה ללמוד ולתרגל ואני לא מאמינה שזה הגיע כל כך מהר!
בשבוע שעבר התמקדנו בעוד שתי עוגות מוס.
הראשונה הייתה עוגת פטל ופסיפלורה.

עוגת הפטל-פסיפלורה של השף

למעשה, מדובר בעוגה שבסיסה הוא דקואז קוקוס, ובהיקפה ביסקוויט ז'קונד שצבוע בצהוב וורוד.
בפנים מתחבאים להם קרם פסיפלורה ומוס פטל. שניהם חמצמצים ומעולים.
כבר התאהבתי בשילוב הזה כשהכנו את טארט הפטל-פסיפלורה בשבוע הראשון לקורס, והוא הוכיח את עצמו שוב.

זוכרים אותו? טארט פטל-פסיפלורה

בשיעור ההדגמה, השף הכין גם ג'לי פירות (התרגום הוא מעין מרמלדה אני מניחה). הכוונה למחית פרי שמבושלת עם סוכר, גלוקוז ופקטין (שהוא חומר מייצב ממקור צמחי) לטמפרטורה של 105-109 מעלות. לאחר מכן היא מועברת לתבנית, מתייצבת ונטבלת בסוכר.
השף השתמש במחית בטעם אגס, ולכן רוב האנשים לא אהבו את התוצאה. אני דווקא נהניתי מאוד. 
בקורס הבא נכין גם אנחנו מתכון דומה, על בסיס מחיות אחרות כידוע לי.

באותו ערב, התקיימה מסיבת הסטודנטים שנערכת בכל קורס.
המסיבה נערכה במועדון שנקרא Jane, והייתה מוצלחת מאוד. מה יכול להיות רע באוכל, אלכוהול וקינוחים מצויינים בחינם? טוב נו, שילמנו הרבה כסף כדי להגיע לכאן.
מצ"ב תמונה גרועה מאוד של מגשי הקינוחים מאותו ערב.
היה טעים ביותר!

השיעור המעשי של עוגת מוס הפטל-פסיפלורה היה מעט מסורבל, שכן הכנת הז'קונד להיקף העוגה הייתה בקבוצות של ארבעה אנשים. זוג אחד היה אחראי על הכנת הז'קונד עצמו והזוג השני על הכנת התערובת הצבועה בורוד וצהוב. 
בשל סדר העבודה שנדרש מאיתנו, מי שהכין את הז'קונד (היוש) התעכב ובילה את רוב השיעור בניסיון להדביק את הקצב.
בסופו של דבר התאפסנו והצלחנו לסיים כולם בזמן, אך משום מה העבודה המשותפת עיכבה אותנו ויצרה הרבה בילבול.
בסך הכל הייתי דיי מרוצה ממראה העוגה שלי, ובוודאי מהטעם!

העוגה שלי

התנצלותי על התמונות הלא מוצלחות. כשהשיעור נערך בערב אני אף פעם לא מוצאת זווית אור טובה מספיק בבית או בכיתה כדי לצלם.
לבקשת חלק מהעוקבים בפייסבוק, צילמתי גם תמונת חתך אחרי ארוחת שישי, בה אכלנו את העוגה.

העוגה שלי

מפנוכו. כמה שזה טעים!

שיעור ההדגמה השני לשבוע זה, נועד להעמיק מעט יותר בעבודה על קרמל, והשף הכין סוכריות קרמל רכות בשני סוגים: קרמל מלוח וקרמל שוקולד.

לטעמי, הקרמל בושל יותר מדיי וטעם הסוכריות היה שרוף, אך השף טען שהטעם צריך להיות מורגש וחזק.
העוגה בשיעור הייתה עוגת מוס קרמל ואגוזי מלך.
בבית הספר קוראים לה מוס אגוזי מלך, דבר משעשע שכן העוגה כולה מבוססת על קרמל, ואגוזי המלך נמצאים רק בבסיס הג'נואז.
שלא כמו סוכריות הקרמל, העוגות של השף היו נהדרות. מרקם המוס היה מושלם וקישוט המקרונים היה חדש ומעניין.

בשיעור הפרקטי, שוב עבדנו בקבוצות, בחלק של הכנת המקרונים והאגוזים המקורמלים.
הפעם חשבנו שהלך טוב יותר, אך בסוף השיעור ננזפנו על ידי השף שהעיר לכולנו על ארגון הזמנים. לטענתו, פנינו מהר מדיי להכנת המקרונים, טרם הנחנו את העוגה עם המוס להתייצבות בפריזר.

העוגה שלי בסוף השיעור.

הוא צדק, וכמעט כולנו התקשנו להסיר את השף מהעוגה בסוף השיעור, שכן המוס לא התייצב מספיק.
לשני אנשים ממש התמוטטה העוגה, אך השאר הצליחו להסתיר את הפגמים בקישוט המקרונים.

העוגה שלי

הכנת המקרונים הייתה מעניינת, שכן עבורי זו הפעם הראשונה שהכנתי אותן בשיטת המרנג השוויצרי.
למי שלא מכיר, רק אסביר שעוגיית המקרון מבוססת על מרנג מחלבונים וסוכר, שאליו מוסיפים שקדים טחונים ואבקת סוכר.
בשיטה השוויצרית, טורפים את החלבונים והסוכר על בן מארי עד לטמפרטורה של 30 מעלות, ולאחר מכן ממשיכים לטרוף עד לקצף יציב.
היא שונה משיטת המרנג הצרפתי בה החלבונים נטרפים למרנג "רגיל", ללא חימום, ומשיטת המרנג האיטלקי שבה משתמשים בסירופ סוכר שבושל לטמפרטורה של 117 מעלות ואותו שופכים לחלבונים.

המקרונים של השף משיעור ההדגמה

המקרונים מתקבלים במרקם מצויין, פריכים מבחוץ ורכים במידה מבפנים. אין צורך לחכות להתייצבות לפני האפייה (כמו במקרון ממרנג איטלקי). ההכנה מהירה יחסית והם נשמרים היטב.
אני חושבת שאעשה שימוש בשיטה זו גם בעתיד. כשיהיה לי תנור, כמובן.
מהעוגה שלי הייתי מרוצה מאוד, בעיקר בגלל הקישוט העדין. כבר כתבתי פה לא פעם שאני יותר מתחברת לקישוטים פשוטים ולא מפונפנים מדיי.
השף פירגן ואמר שהעוגה יפה מאוד ו"נקייה", וההערה היחידה שלו הייתה על צבע הזיגוג הבהיר מדיי.

מבט מקרוב על הקישוט

את העוגה לקחתי לארוחת צהרים שהוזמנתי אליה ביום ראשון, אצל משפחה שגרה מחוץ לפריז.
כמו תמיד, האוכל, החברה (והעוגה!) היו מהנים.
עד כאן לשבוע שעבר עליי.

הפעם בחרתי לשתף מתכון שאני מאוד אוהבת ללחמניות ביתיות ורכות.
המתכון נמצא במחברת המתכונים שלי כבר כמה שנים טובות, והוא חלק מסדרת מתכונים שאספתי מהטור הישן של סמדר זורע-ברמק שנקרא "מכורה למאפייה". כמדומני, הטור היה בוואלה. אולי יש כאן קורא או שניים שמזדהים איתי, אבל אני חושבת שאפיתי עשרות מאפים מהמתכונים שלה: לחמים, חלות, לחמניות ואפילו עוגות ועוגיות.
המתכונים שלה תמיד הצליחו.
בשלב מסוים היא הוציאה ספר שנקרא "על הלחם לבדו" והפסיקה לפרסם את הטור השבועי. זה אחד הספרים שהבטחתי לעצמי לרכוש כבר כמה שנים וטרם ביצעתי.
כך או כך, אני ממשיכה לעשות שימוש במתכונים ה"ישנים", והמתכון הזה הוא אחד האהובים עליי.
בדרך כלל, אני אופה לחמים ולחמניות מקמח מלא או קמח כוסמין. הלחמניות האלה הן "מושחתות" יותר ומבוססות על קמח לבן. החלב, החמאה והביצים מעניקים להן מרקם רך ו"חלתי", והן תופחות פלאים לפני האפייה ובמהלכה.
הן נהדרות כלחמניות לסנדוויצ'ים ועוברות הקפאה בצורה מוצלחת.
השינוי היחיד שעשיתי בהן הוא הוספת קמח לכמות המקורית, שכן הבצק יצא לי דביק ולא נוח לעבודה בכל פעם שניסיתי. כמו כן, שיניתי מעט את אופן ההכנה לטעמי, אך לא מדובר בשינוי משמעותי.
אז קדימה, הפשילו שרוולים ונסו אותן.

נתראה בפוסט הבא!

לחמניות רכות קלועות/ 12 לחמניות גדולות (מתכון של סמדר זורע-ברמק)

מצרכים:
4 כוסות קמח לבן
1/2 כפית מלח
3 כפות סוכר לבן
כף גדושה (11 גרם) שמרים יבשים
2 ביצים טרופות
50 גרם חמאה רכה
כוס חלב פושר (200 מ"ל)

לציפוי: ביצה טרופה עם כף מים+ שומשום/ פרג/ מה שאוהבים

אופן ההכנה:
1. מניחים בקערה גדולה את הקמח והסוכר. מוסיפים שמרים ומערבבים.
2. יוצרים גומה בקמח ושמים בה את הביצים והחמאה. מערבבים מעט בכף עץ.
3. שופכים לקערה את החלב וממשיכים לערבב בכף עץ. בשלב זה מוסיפים גם את המלח.
4. כשהבצק מתחיל להתגבש, מעבירים אותו למשטח מקומח ולשים ביד כ-10 דקות (ניתן כמובן גם במיקסר, בוו לישה). 
* אם הבצק דביק מדיי, ניתן להוסיף קמח בהדרגה, אבל חשוב לגלות סבלנות ולא להוסיף יותר מדיי קמח וכך לייבש אותו.
5. מגלגלים את הבצק בקערה משומנת, מכסים בניילון נצמד או מגבת לחה, ומשהים לתפיחה בטמפרטורת החדר עד להכפלת הנפח, כשעה- שעה וחצי.
6. בינתיים מכינים תבנית תנור (או שתיים) ומרפדים בנייר אפייה. מניחים בצד.
7. מוציאים את האוויר מהבצק שתפח, ומחלקים אותו ל-12 חלקים שווים. בזמן שעובדים עם כדור אחד, מכסים את הקערה/ משטח עם שאר הכדורים במגבת.
8. על משטח מקומח ובידיים מקומחות, יוצרים מכל כדור גליל וקולעים ללחמניה. אני הלכתי על הקליעה הפשוטה והמסורתית בה אני תמיד משתמשת, קליעת קשר פשוטה, אבל ניתן לקלוע גם לשמינייה/ פרח ועוד.
9. מניחים את הלחמניות במרווחים על התבנית שהכנו.
10. מכסים במגבת ומשהים לתפיחה של חצי שעה עד שעה בטמפרטורת החדר.
11. בינתיים מחממים תנור לחום בינוני- גבוה, 190 מעלות.
12. מברישים את הלחמניות בביצה טרופה עם מים ומפזרים שומשום.
13. אופים כ-20 דקות. אם יש צורך, הופכים את התבנית כך שכל הלחמניות יאפו בצורה שווה. הלחמניות מוכנות כשהן תפוחות ושחומות.
14. מניחים על רשת, עד לצינון מלא.
15. אם לא אוכלים באותו יום או למחרת, רצוי להקפיא את הלחמניות בשקית/קופסא אטומה בפריזר ולהפשיר בעת הצורך.

תגובות על הפוסט? שאלות על המתכון?
סתם מילה טובה? :)
אני אשמח מאוד לתגובות, אז אנא- שתפו אותי!