מרגישים את סוף הקיץ: אקלר מנגו ונענע

חזרתי לירושלים.
זו אותה העיר שעזבתי לפני כמעט שנה, והרגשתי בבית מיד כשכף רגלי נחתה בתחנה המרכזית.
עכשיו, אחרי שבועיים של שיטוט, חיפושים וסידורים, אני שמחה לבשר שכאן גם אבלה לפחות את השנה הקרובה, במסגרת עבודה חדשה בתחום הקונדיטוריה.
אפילו דירה כבר הספקתי למצוא. אחת כזו שמרגישה כמו בית באמת, ובאחת השכונות היותר יפות ומיוחדות בעיר.

אני לא מעריצה גדולה של הקיץ.
אני אוהבת את הים, באופן כללי אוהבת שנעים לי ולא כשקר, וגם לא סובלת מחום בדרך כלל, אבל מצד שני, אני ג'ינג'ית.
על כן, אני נוטה לסבול מהשמש יותר מאחרים, ומודה שעלולה להפוך לעצבנית ובלתי נסבלת אחרי זמן ממושך מדיי בחום.

אחד הדברים שאני אוהבת בירושלים היא העובדה שהקיץ כאן קצת יותר נסבל, ומזכיר לי את הצפון שממנו אני מגיעה במקור. אין צורך במזגן 24 שעות ביממה, הלחות כמעט בלתי מורגשת ובאוגוסט כבר מתחילים להרגיש ברוח נעימה בערבים.

הדבר היחיד כמעט שמעציב אותי בסוף הקיץ, הוא הפרידה מפירותיו הנפלאים.
נקטרינות, אפרסקים, שזיפים, מלון, אבטיח, פסיפלורה, ענבים ועוד- הם כולם מהפירות האהובים עליי.
פרי שאני אוהבת במיוחד הוא המנגו: בין אם לאכול אותו בקוביות ישר מהקליפה, בשייקים, בסלט פירות ובין אם...בקינוחים!

אז כדי לחגוג את סוף הקיץ, להיפרד מפירותיו הנהדרים (וגם כי תכף יתחיל מבול קינוחי ראש השנה) אני שמחה לשתף אתכם במתכון מרענן לאקלרים קיציים במיוחד.
אקלר הוא בעצם מאפה העשוי מבצק רבוך, אותו בצד ממנו מכינים פחזניות. מזלפים אותו טרם האפייה בצורה מאורכת וצרה יותר. את האקלרים ממלאים בדרך כלל בקרם ומצפים בפונדנט בטעמים שונים או שוקולד.
אגב, אחד המתכונים הראשונים בבלוג הוא לאקלרים במילוי קרם וניל ותותים, וציפוי שוקולד.

מושפעת מהאקלרים החדשניים והיפים שראיתי בפריז, הרכבתי את האקלרים שלי לפי טעמי האישי. הם משלבים מילוי מתוק-חמצמץ של קרם מוסלין מנגו ועיטור נדיב של קרם שנטיי נענע שנותן טוויסט מעולה למנגו.
אם התיאור האחרון נשמע לכם בסינית, אני ארגיע ואסביר:
קרם מוסלין (Mousseline) הוא בעצם קרם פטיסייר שמוסיפים לו חמאה. במקרה הזה הבסיס להכנת הקרם הוא מחית מנגו (או מנגו טחון בבלנדר) וחמאה, ולאחר הקירור מוסיפים לו גם שמנת מוקצפת, מה שהופך אותו לאוורירי ומעולה כמילוי. 
קרם שנטיי (Chantilly) הוא לא יותר משמנת מוקצפת עם סוכר ובדרך כלל גם וניל. במתכון הזה הורדתי את הוניל והוספתי עלי נענע קצוצים בשביל הטעם.
את האקלרים ניתן לעטר בכל דרך שתרצו. אני בחרתי בפירות קיציים שהיו לי- קוביות מנגו, ענבים טריים ומעט עלי נענע. 

אלה אקלרים מרשימים, שידרשו מכם מעט זמן והשקעה, אך יהיו שווים אותם.
הם יהוו קינוח מרשים לארוחת שישי, אירועים מיוחדים ואפילו לארוחת החג הקרובה, אם אתם לא מתעקשים על מסורת הדבש והתפוחים (או פתוחים לשילוב של עוד קינוחים על השולחן).

על חלק מהאקלרים הוספתי קישוט משוקולד לבן, שנמס מהר מאוד

רק אל תשכחו שהקיץ כבר תכף נגמר, לפחות בירושלים- וזה בדיוק הזמן להכין אותם כדי להיפרד ממנו כמו שצריך.

הערה חשובה (1): את המתכון הזה לא ניתן להכין ללא משקל דיגיטלי. נכון, לא כולנו מחזיקים אחד כזה, אבל אני ממליצה בחום להשקיע כמה עשרות שקלים פעם אחת למען עבודה נוחה יותר. מתכונים רבים וטובים מתפרסמים רק בגרמים והעבודה עם משקל תבטיח תוצאות טובות ומדויקות יותר.
הערה חשובה (2): בשל ייחודיותו של הבצק הרבוך והעבודה עם פירות, האקלרים הללו מיועדים להגשה ביום ההכנה! על כן, כדאי להתחיל בהכנה מספיק שעות מראש (כ-4-5). את הקרמים ניתן להכין בערב שלפני ואז להכין ולאפות את הבצקים ולמלא את האקלרים ביום ההגשה.

אל תתנו למתכון הארוך להפחיד אתכם, אמנם השלבים רבים אך הם לא דורשים מיומנויות ברמה מאוד גבוהה וזו אחלה דרך תרגול למי שרוצה להתנסות קצת בזילוף או הכנת קרמים למשל (אחדים מכם סיפרו לי על כך בהתייעצויות פרטיות).

מאחלת לכולכם סוף של קיץ נעים, מרענן ומתוק :)

אקלר של קיץ: מנגו ונענע/ 15-20 אקלרים באורך 10-12 ס"מ

מצרכים:
לבצק רבוך:
175 מ"ל חלב
70 גרם חמאה
6 גרם סוכר
2 גרם מלח
105 גרם קמח לבן
2.5-3 ביצים M

לקראקלן (שכבה פריכה מעל האקלר):
65 גרם חמאה
80 גרם סוכר חום דמררה
80 גרם קמח

לקרם מוסלין מנגו:
250 גרם מחית מנגו (או מנגו טחון היטב בבלנדר)
40 גרם סוכר לבן
30 גרם חמאה
30 גרם חמאת קקאו (או שמן קנולה)
-------
55 גרם חלמון (כ-3 חלמונים)
40 גרם סוכר לבן
22 גרם עמילן תפו"א או קורנפלור

-------
100 גרם חמאה חתוכה לקוביות
-------
140 גרם שמנת מתוקה

לשנטיי נענע:
150 מ"ל שמנת מתוקה קרה
כף נענע קצוצה היטב
כף שטוחה אבקת סוכר

אופן ההכנה:
קרם מוסלין מנגו-1 :
1. אם משתמשים במנגו טרי ולא במחית, מודדים 250 גרם מהפרי, ללא קליפה וגרעינים. לי יצא בדיוק מנגו אחד גדול (ששקל מעט יותר מ-300 גרם לפני הניקוי). טוחנים את המנגו בבלנדר, לתערובת הכי חלקה שאפשר.
2. בקערה קטנה-בינונית מניחים חלמונים וסוכר (40 גרם) וטורפים מיד במטרפה ידנית או במיקסר, עד שהתערובת תופחת מעט ומבהירה (עניין של 30 שניות בערך). מוסיפים את עמילן תפו"א/ קורנפלור וטורפים להטמעתו. מניחים בצד.
3. בסיר בינוני מניחים: מחית מנגו (קנויה או שטחנתם בעצמכם) חמאת קקאו וסוכר (40 גרם). מניחים על אש קטנה-בינונית ומערבבים במטרפה כך שלא יידבק לתחתית או יישרף.
4. לאחר שחמאת הקקאו והסוכר מתחילים להנמס אפשר להוסיף גם את החמאה (30 גרם) ולערבב עד להמסתה. 
5. כשהתערובת מגיעה לסף רתיחה, מורידים מהאש. מיד ותו"כ טריפה, שופכים חצי ממנה לתערובת החלמונים וטורפים היטב עד לתערובת אחידה.
6. שופכים את תערובת המנגו+ חלמונים חזרה לסיר עם שאר תערובת המנגו, ומחזירים לאש תוך כדי טריפה. כעת, יש לטרוף את התערובת היטב מעל האש עד שהיא מסמיכה. חשוב לגרד בעזרת המטרפה את תחתית ושולי הסיר כדי למנוע הידבקות. הקרם צריך להגיע למרקם סמיך מאוד, משהו בין קרם פטיסייר סמיך לבצק רבוך. זה עלול לקחת כמה דקות אז התאזרו בסבלנות.
7. מורידים מהאש ומוסיפים את החמאה (100 גרם) בשלוש פעמים. בכל פעם טורפים עד להמסה והטמעה מלאה בתערובת ורק אז מוסיפים את השאר.
8. מעבירים את הקרם למגש/ תבנית או כלי רחב, מכסים היטב בניילון נצמד ומקררים (לפחות שעתיים).
9. טורפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה אך לא קשיחה ומאחסנים גם כן בקירור.

קראקלן:
1. מוציאים את החמאה מהמקרר לכמה דקות כדי שלא תהיה קרה מאוד.
2. מניחים את כל החומרים בקערה, מפוררים בידיים למרקם פירורי ולאחר מכן מאחדים לבצק אחיד וללא גושי חמאה. ניתן לעשות זאת גם בבלנדר או מיקסר אך בשל הכמות הקטנה וקלות ההכנה חבל על הכלים :)
3. בקיץ- משטחים לדסקית ומקררים כרבע-חצי שעה. בחורף אפשר לעבור מיד לשלב הרידוד.
4. רידוד: על נייר אפייה מקומח קלות (וכדאי לקמח מעט גם את המערוך), מרדדים את הקראקלן לעלה דק מאוד ומלבני ככל הניתן, בעובי כ-1 מ"מ. אם הבצק נדבק או נקרע כדאי לקררו ובמידת הצורך להוסיף מעט קמח. 
5. בעזרת סכין חדה חותכים את המלבן למלבנים ברוחב כ-10 ס"מ ואורך של כ-1.5-2 ס"מ. הקראקלן מיועד להנחה על האקלרי ולכן וודאו שיש לכם לפחות 15 מלבנים. מכניסים למקרר עד להנחה על האקלרים טרם האפייה.

בצק רבוך:
1. שוקלים את כל המרכיבים טרם תחילת העבודה, ומכינים שתי תבניות תנור מרופדות בנייר אפייה.
מחממים תנור לחום 170 מעלות.
2. בסיר בינוני מניחים חלב, חמאה, מלח וסוכר ומביאים לרתיחה על אש בינונית-גבוהה.
3. מסירים מהאש, מוסיפים את כל הקמח בבת אחת ומערבבים כמה שניות בכף עץ או ספטולה.
4. מחזירים לאש ומערבבים כל הזמן, לייבוש- עד שהבצק נפרד מדפנות הסיר בצורה חלקה (ללא שאריות).
5. מסירים מהאש ומעבירים את הבצק לקערה גדולה.
6. מוסיפים את הביצים אחת-אחת. את הביצה השלישית כדאי לטרוף ולהוסיף בתחילה רק חצי ממנה. אם יש צורך מוסיפים את השאר. הבצק צריך להיות נוח לזילוף ולשמור על צורתו, משמע לא נוזלי אך גם לא מאוד קשיח.
7. בעזרת קלף או כף העץ, מעבירים לשקית זילוף עם צנתר חלק. אני השתמשתי בצנתר של 12 מ"מ. אפשר להשתמש גם בצנתר משונן PF16 (פוליקרבונט) או בצנתר כוכב משונן פשוט אך רחב. 
8. על התבניות שהכנו, מזלפים במרווחים אקלרים באורך 10-12 ס"מ. כדאי לזלף אותם כמה שיותר שווים באורך וברוחב. ניתן להשתמש בסרגל או כלי מדידה אחר כדי להקל.
9. מוציאים את הקראקלן הקר מהמקרר ומניחים על כל אקלר מלבן אחד ממנו. לוחצים ממש טיפה להדבקה (מבלי למעוך את האקלר).
10. אפייה: אופים את האקלרים בחום 170. ב-11-12 הדקות הראשונות לאפייה אין לפתוח את התנור, ע"מ למנוע את צניחת האקלרים! לאחר מכן, אופים 6-8 דקות נוספות כאשר ניתן לעשות אחד משני דברים: א) לפתוח את התנור ולתקוע כף עץ כך שיישאר פתח קטן לתנועת אוויר ב) לפתוח ולסגור את התנור בכל 2-3 דקות לכמה שניות. 
האקלרים מוכנים כשהם תפוחים וזהובים.
* שימו לב שבתבנית השנייה התנור כבר חם ולכן יש לשים עין, אצלי האפייה התקצרה משמעותית.
11. מצננים את האקלרים לחלוטין על רשת לפני המילוי.
12. לאחר הצינון, יוצרים באמצעות עט או קצה של צנתר קטן מאוד 3 חורים בתחתית כל אקלר (לאורכו וברווחים שווים).

קרם מוסלין מנגו- 2:
1. מוציאים את הקרם שהתקרר ואת השמנת שהקצפנו מהמקרר.
2. מוסיפים 1/3 מהשמנת המוקצפת לקרם המנגו וטורפים נמרצות כמה שניות להטמעה.
3. מוסיפים את שאר השמנת המוקצפת ומקפלים בעדינות במרית עד לקבלת קרם אחיד ואוורירי.
* שימו לב: טריפה נמרצת או רבה  מדיי תגרום להתפרקות הקרם שמכיל חמאה (יהפוך מעט גרגירי) ולכן חשוב להקפיד על ערבוב עדין ואיטי בשלב זה.
4. מעבירים את הקרם לשקית זילוף עם צנתר חלק בעובי 6 מ"מ. כדאי לשמור בקירור עד ההרכבה.
*הערה: כמות הקרם במתכון גדולה מזו הדרושה למילוי האקלרים. אל תמלאו את השקית עד סופה אלא עשו זאת בהדרגה  בכל פעם שמסתיים הקרם, על מנת להקל על העבודה. את הכמות הנותרת ניתן להקפיא לקבלת גלידת מנגו בטעם ומרקם מושלמים!

שנטיי נענע:
1. בקערת המיקסר עם בלון הקצפה מניחים את כל מרכיבי הקרם.
2. מקציפים לקצפת רכה אך יציבה (עליה לשמור על צורתה בעת הזילוף).
3. מעבירים לשקית זילוף עם צנתר חלק בעובי 10 מ"מ.

הרכבה ועיטור:
1. ממלאים כל אקלר בקרם מוסלין מנגו: אוחזים את האקלר ההפוך ביד אחת ואת השקית ביד השנייה. מכניסים את הצנתר לכל אחד מהחורים ולוחצים במשך 2-3 שניות. חשוב למלא בנדיבות. אם הקרם יוצא דרך החורים האחרים (זה סימן טוב!) פשוט נגבו את תחתית האקלר על דופן קערה או בעזרת מגבת נייר.
2. לאחר מילוי כל אקלר, מניחים אותו כשהוא הפוך (חורים כלפי מעלה) עד לסיום מילוי האקלרים כולם.
3. הופכים את האקלרים כשהצד הסגור כלפי מעלה ומזלפים טיפות קטנות משנטיי הנענע על כל אחד מהם. כמובן שניתן לעטר גם בכל דרך אחרת שרוצים.
4. מקשטים בפירות טריים ומגישים או שומרים בקירור עד להגשה (באותו היום!).

הערות/ הארות על הפוסט? 
שאלות לגבי המתכון?
אני מאוד אשמח לתגובות, אז אנא- שתפו אותי!

מחשבות על המצב, אקלרים גאוניים לשיפור מצב הרוח ומתכון ללחם בננות ושקדים (Banana-Almond Bread recipe)

**For the English version of the recipe, please scroll all the way down**

כבר שיתפתי אתכם בדיי הרבה מתחושות שלי על גבי עמוד הפייסבוק.
ולא, אני לא מתכוונת להיכנס כאן לשאלות פוליטיות. 
גם אני, לא ממש יודעת מה צריך או כדאי לעשות.
אני עסוקה תמידית בחקירה, קריאה, שאילת שאלות, אבל את ההחלטות מפקידה בידי המנהיגים שלי. זה לא שיש לי הרבה ברירה.

הימים האחרונים, בהם ניסיונות ההחלמה שלי מהפגיעה בגב פגשו את החדשות המרות מהארץ, היו קשים מאוד.
אומרים שפציעות פיזיות מושפעות הרבה פעמים ממצב נפשי, והפציעה הזו מוכיחה לי כמה האמירה הזו נכונה.
הפגיעה הראשונית כנראה נגרמה מתנועה לא נכונה, אבל אני מאמינה שגם הרבה מהלחץ הנפשי שהייתי שרויה בו: המצב בארץ, הרצון להצליח בסטאז', הניסיון להתרגל לשעות שינה וערות שונות לחלוטין ממה שהורגלתי, הדילמות לגבי מה לעשות כשאחזור לארץ.
חלק מהצרות האלה הן צרות "טובות", ואני אסירת תודה שזכיתי לעמוד בפני חלק מהדילמות האלה.
אבל, אני מכירה את עצמי ויודעת כמה לחץ נפשי נותן אצלי את אותותיו הפיזיים. 
גם עכשיו, בעת שאני מנסה להשתקם, אני ממש מרגישה פיזית איך עם כל ידיעה על חייל שנפל הכאבים מתגברים.
השבוע הייתי צריכה לחזור לסטאז', הדברים כבר ממש היו ארוזים והעברתי כמעט 24 שעות נטולות כאב.
ברגע שהתקבלה הידיעה על שלושה-עשר ההרוגים מחטיבת גולני, זכרם לברכה- הכאבים חזרו במלוא עוצמתם, ממש כמו ביום הראשון של הפציעה. עד אז לא האמנתי לכל מי שסיפר לי על הקשר הפיזי-נפשי. מאז אני לחלוטין מאמינה ומזדהה
.

כשכתבתי בעמוד הפייסבוק על הדילמות במה לשתף במצב כזה, על ההערות שקיבלתי שאולי תכנים מסויימים אינם מתאימים- נדהמתי מהתמיכה שקיבלתי מכם. קיבלתי כל כך הרבה תגובות והודעות אישיות שעודדו אותי להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת, לשתף אתכם במה שגורם לי לחייך. אין מאושרת ממני מהידיעה שאני יכולה להוות, גם אם לכמה דקות- בריחה עבור חלק מכם. אסקפיזם מהדאגות ומהחדשות הרעות.
כמו רובכם (ואני מתייחסת למי שהגיב) אני מאמינה שהבריחה הזו הכרחית, אי אפשר בלעדיה, והרי החדשות הרעות לא יעלמו לשום מקום. אפשר לקחת מהן הפסקה של כמה דקות.

ובכן, התלבטתי על מה לכתוב היום, ונזכרתי שעוד לא שיתפתי אתכם בביקור שלי אצל כריסטוף אדם.
לא לא, אצלו באופן אישי (בחלומות שלי אולי), אלא בבוטיק שלו, L'eclair de génie, "האקלר של הגאון".
על אדם עצמו, שף צעיר ומצליח מאוד, שגם לוקח חלק בחבר השופטים בתכנית "מי יהיה השף פטיסייר הבא" (ידעתם שיש פה תכנית כזו?! כמו מאסטר שף, רק לפטיסרי בלבד! שווה!) תוכלו לקרוא קצת יותר בבלוג של שרון היינריך.

זה לא שאני לא בקיאה, תאמינו לי שכבר עשיתי הרבה שיעורי בית בנוגע לבחור הזה (וגם יש לי ספר טארטלטים מ-ה-מ-ם שלו, שקניתי יחד עם נטלי בביקור שלה כאן), אבל זו עוד הזדמנות להוריד את הכובע בפני שרון והעבודה הנפלאה שהיא עושה.
כל פוסט שלה על פטיסרי כאן הוא כל כך מעמיק, שאני אפילו לא מנסה להתחרות :)
אני מצידי נהנית מקצת קריאת רקע מוקדמת אצלה ומהטעימות בזמן הביקורים. 
ובכן, בבוטיק האקלרים כבר ביקרתי בעבר, אך תמיד לכמה רגעים, נמלטת מהתור הארוך והמוכרים ששואלים מה אני רוצה. בדרך כלל הגעתי לשם אחרי מספיק מתוק במקומות אחרים ולא התכוונתי לרכוש כלום.
הפעם, החלטתי שחלפתי על פני הבוטיק מספיק פעמים (הוא נמצא בדרך מתחנת המטרו לביתה של דודה שלי, ברובע המארה), והגיע הזמן לטעום.

התמונה לקוחה מהאתר: Paris by mouth

לפני אחת הארוחות המשפחתיות, נכנסתי לרכוש לנו טעימות קטנות.
כשם הבוטיק כך ההיצע, אך ורק אקלרים, מלבד אגף קטן של שוקולדים וממרחים בקצה החנות.
את הויטרינה מעטרים בדרך כלל לפחות חמישה-שבעה סוגי אקלרים, ולעתים קרובות גם יותר מעשרה סוגים. שילובי הטעמים מתחילים מהבסיסיים ביותר (שוקולד, וניל, פרלין) והולכים ומתחכמים (פטל-פיסטוק, יוזו, פסיפלורה-פטל, תפוח ושוקולד לבן ועוד).

התמונה לקוחה מהאתר: http://gourmants.monipag.com/

בהמלצת נטלי ואהבתי לשילוב הזה, החלטתי שאני לא מוותרת על אקלר הפטל-פסיפלורה. כיוון שידעתי שבארוחה יהיו גם שתי בנות הדודה הצעירות שלי, לקחתי גם אקלר פרלין, שידעתי שהן יאהבו.
לצערי, המחיר לא אפשר לי לקחת יותר הפעם. האקלרים של אדם עולים בין 5-6 יורו (ליחידה). הם אמנם לא גדולים אך איכותיים מאוד ועשירים במילוי, כך שההרגשה היא שיש תמורה למחיר.

קצת על הטעימות: האקלרים היו שניהם מצויינים.
על אף שאקלר הוא קינוח שרצוי לאכול כמה שיותר בצמוד להכנתו, הבצק הרבוך של אדם נותר טרי ומרקמו בדיוק כמו שצריך להיות- נע בין רך וקליל לקראנצ'י במידה הנכונה.
המילויים עשירים מאוד בטעם. באקלר הפסיפלורה פטל ממש הרגשנו בטעם פסיפלורה חזק ומרענן.
חמוץ-מתוק באיזון מושלם. הפטל, אגב, הוא רק בעיטור שמונח על האקלר.
פה מעט התאכזבתי וציפיתי לחוש אותו גם בתוך האקלר עצמו, אך למען האמת זה דיי מספיק. 
אקלר הפרלין גם הוא היה מושלם. אין הרבה מה לטעות עם אגוזי לוז, ועדין הקרם היה קליל ולא כבד כמו שקרם פרלין עלול להיות. האגוזים המקורמלים הוסיפו קראנצ'יות כיפית מבלי להעמיס מתיקות.
כפי שציינתי, בשני הטעמים כמות המילוי היה נדיבה מאוד אך לא מוגזמת, כמו שאקלר צריך להיות (נזכרת שאיבדתי חצי נקודה בשיעור בקורדון בלו על כך שהאקלרים שלי לא היו מלאים מספיק).
דודתי היקרה והאהובה שמחה לגלות את הבוטיק הזה שקרוב לביתה, ואני הבטחתי (לעצמי ולה) לפחות עוד טעימה אחת לפני שאעזוב את פריז.

למעוניינים לבקר: 
L'eclair de génie
14 rue Pavee
75004, Paris
מטרו: Saint Paul 
לאתר האינטרנט

יש עוד כל כך הרבה פטיסרי שאני רוצה לבקר בהן! הזמן פה פשוט טס לי ולא הספקתי את כל אלה שתכננתי עדין לנסיעה הזו.
בשבוע הבא אני הולכת עם חברות למסעדה שכולה קינוחים, גם היא במארה, ואני מתרגשת מאוד.
מחכה לספר לכם איך היה.

את לחם הבננות הזה אני מתה לפרסם כבר כמה שבועות, אבל הטיימינג כל פעם התאים יותר למשהו אחר.
הפעם, מרגיש לי שזה בדיוק הזמן.
הספק עוגה ספק לחם הזה מתאים להכנה ולמשלוח לחיילים שלנו שבדרום (או בצפון). 
כיוון שיש בו בננות אמנם רצוי לאכול אותו כמה שיותר מהר (יומיים-שלושה ללא מקרר), אבל אם אתם שולחים אותו עם הוראות או עם מישהו שרק התגייס או מגיע להפסקונת בבית, הוא יעשה את העבודה.
ובלי קשר, תכינו אותו לעצמכם. הוא טעים מאוד, אפילו טיפה בריא, ומה בעצם רע בבננות ושקדים?
חשוב חשוב! לא סתם קוראים לו לחם. 
אצלנו הוא פחות נפוץ, אבל האמריקאים שפשוט מכורים אליו, ממש משתמשים בו כלחם. הם מורחים עליו חמאה (או יותר טוב- חמאת בוטנים) והוא כבר קיים באלפי גרסאות שונות: תוספות מעניינות, טבעוני, ללא גלוטן, "קל" ועוד ועוד.
אני אומרת את כל זה, כי במרקמו הוא פחות דומה לעוגות הבננות הלחות שאנחנו יותר רגילים אליהן.
אל דאגה- עדין לא מדובר בעוגת חנק או בלחם יבש. אולי פשוט צריך להכין כדי להבין :)
ולסמוך עליי שלא היה מתפרסם פה שום מתכון שלא עבר את בדיקתי הגרגרנית והמוקפדת.

מקור המתכון הוא בספר של הקורדון בלו שקיבלנו עם תחילת הלימודים. שם המתכון הוא ללחם בננות בלבד, עם אגוזי מלך.
אני המרתי את האגוזים בשקדים וחלק מהשמן בחמאת שקדים. כמו כן, המרתי חלק מהסוכר לסוכר חום, כי אני מאוד אוהבת את הטעם שהוא מעניק למאפים, ואוהבת את הצבע שהוא מוסיף.
בשביל הטעם, הוספתי גם ליקר אמרטו ומעט קינמון.
אם אין לכם חמאת שקדים, פשוט המירו אותה בעוד שמן (ואולי יהיה פה אמיץ שינסה להמיר בטחינה ויספר לי איך יצא). כמובן שאפשר גם להשתמש בכל אגוז אחר שאוהבים במקום השקדים.
כמו תמיד אני אזכיר: זה אחלה מתכון בסיסי. הרשו לעצמכם להתפרע עליו ולהוסיף שוקולד צ'יפס, תבלינים לטעמכם, פירות יבשים, קוקוס או מה שבא...

לצערי אני מסיימת יותר מדיי פוסטים לאחרונה באיחול הזה- אבל מי ייתן ונדע ימים של שקט בקרוב.
מאחלת לכם המשך שבוע נעים ומתוק, עד כמה שניתן.

לחם בננות ושקדים/ (6 כיכרות בתבניות מיני אינגליש קייק של 15X5, כ-2-3 אינגליש קייק רגילות או כיכר גדולה מאוד בתבנית לחם)
מצרכים:
100 גרם סוכר לבן (חצי כוס)
50 גרם סוכר חום כהה, דחוס (כרבע- שליש כוס)
360 גרם קמח לבן (כשתיים וחצי כוסות. אפשר להמיר חצי מהכמות בקמח מלא)
10 גרם אבקת אפייה (שקית)
2 גרם אבקת סודה לשתייה (חצי כפית)
רבע כפית מלח
3-4 בננות בשלות מעוכות במזלג (360 גרם)
3 ביצים, טרופות (150 גרם)
100 מ"ל שמן צמחי (אני השתמשתי בקנולה)
30 גרם חמאת שקדים (אם אין, ממירים בעוד שמן)
100 גרם שקדים קצוצים גס (עם או בלי קליפה)
כף ליקר אמרטו (ליקר שקדים)
כפית תמצית וניל איכותית
חצי עד כפית קינמון (לפי הטעם)

אופן הכנה:
1. משמנים ומקמחים מעט את התבניות ומחממים תנור לחום נמוך-בינוני, 165 מעלות.
2. בקערה גדולה מערבבים קלות: סוכרים, קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח וקינמון.
3. בקערה נוספת טורפים: בננות, ביצים, שמן, חמאת שקדים, ליקר אמרטו ותמצית וניל.
4. יוצרים גומה בחומרים היבשים ושופכים אליה את החומרים הרטובים. מערבבים בכף עץ כמה שניות.
5. כשעדין ניתן לראות סימני קמח והתערובות לא לגמרי אחידות, מוסיפים את השקדים הקצוצים ומסיימים את הערבוב כך שהם ייטמעו באופן שווה והתערובת תהיה אחידה. חשוב לא לערבב יתר על המידה, כדי לא לפגום במרקם הלחם.
6. מעבירים את התערובת לתבניות. ממלאים כל תבנית עד כ-2/3 גובה.
7. אופים בחום 165 מעלות, כ-25 דקות לתבניות "מיני" אינגליש קייק ו-40 דקות לתבניות אינגליש רגילות. אם בחרתם לאפות כיכר אחת גדולה האפייה עלולה לארוך עד 50 דקות, תלוי בתנור.
8. מוציאים כשקיסם הננעץ המרכז לחם יוצא יבש, עם מעט מאוד פירורים לחים. 
9. ניתן לצנן את הלחם צינון מלא בתבנית, או כפי שממליצים מקורות רבים שקראתי- לשחרר מהתבנית אחרי כמה דקות צינון ולצנן צינון מלא מחוץ לה (ראו הערות).
10. שומרים את הלחם עטוף היטב (אם לא בקופסא אז בניילון אטום). מומלץ לשמור במקרר כחמישה ימים, אך אם מדובר ביומיים-שלושה אפשר גם מחוץ לו, במקום מוגן משמש וחום. 


הערות:
** במקומות רבים שקראתי ממליצים לשחרר לחם בננות מהתבנית מיד בסיום האפייה.
מדוע? הלחות שבו יוצרת בתחתית שכבה שעלולה להיות רכה ורטובה יותר משאר הלחם.
אני רציתי לחלק את הלחמים שלי לאחים ולאחיות ולכן רציתי להשאירם בתבניות היפות. כמו כן, אפילו העדפתי שהלחם יהיה קצת לח בפנים. לבחירתכם.

תגובות על הפוסט? שאלות על המתכון?
סתם מילה טובה? :)
אני אשמח מאוד לתגובות, אז אנא- שתפו אותי!

Banana- Almond bread / (6 mini loaf pans of 15X5cm,  2-3 regular loaf pans or a large brad loaf pan)

Ingredients: 

100 g white sugar (half a cup) 

50g Dark brown sugar, pressed (about a quarter - a third of a cup) 

360 g white all purpose flour (about two and a half cups. Possible to convert half the quantity to whole wheat flour)

10 g baking powder  

2 g baking soda (half a tsp) 

1/4 tsp of salt 

3-4 ripe bananas mashed with using a fork (360 grams) 

3 eggs, beaten (150 g) 

100 ml vegetable oil (I used canola oil) 

30 g almond butter (or more oil) 

100 grams almonds, coarsely chopped 

1 tbsp amaretto liqueur (almond liqueur) 

1 tsp vanilla extract  

1/2-1 tsp of cinnamon (to taste) 

Preparation: 

1. Grease and flour the loaf pans and heat oven to low - medium, 165 degrees (C). 

2. Combine dry ingredients: sugar, flour, baking powder, baking soda, salt and cinnamon. 

3. In a separate bowl beat bananas, eggs, oil, almond butter, Amaretto liqueur and vanilla extract. 

4. Creat a hole in the dry ingredients and pour the wet ingredients inside. Stir with a wooden spoon for a few seconds. 

5. While you still see signs of flour and mixtures are not entirely uniform, add the chopped almonds and finish mixing so that they will be evenly mixed and the mixture will be smooth. It is important not to mix too much, so as not to damage the texture of the bread. 

6. Transfer the mixture into the loaf pans. Fill each pan to about 2 / 3 height. 

7. Bake at 165 degrees (C) for about 25 minutes for "mini" loaf pans and 40 minutes for regular loaf pans. If you choose to bake one large loaf baking may take up to 50 minutes, depending on the oven. 

8. Bread is ready as a toothpick stuck in center of it comes out dry, with very little moist crumbs. 

9. It's possible to cool the bread inside the mold, or to remove it and cool completely outside.

10. Once cooled, store the bread tightly wrapped (if not in a box then in sealed plastic). It's advised to keep the bread in the refrigerator about five days, but if you intend to finish it in 2-3 days, it's possible to store it outside the fridge, in a place protected from sun and heat. 

Notes: 

** I read in many places that it's recommend to release the bread from the pan immediately after baking. 

Why?  The moisture creates a wet bottom layer that could be soft and wet than the rest of the bread. 

I wanted to give away my breads to my brothers and sisters so I wanted to keep them in their beautifulmolds. Also, I even preferred the bread to be a little moist inside. It's up to your choice.

יום ראשון ב-Cordon Bleu, ואקלר צרפתי משודרג ומרשים

שלום כיתה א'.
כך קראתי לפוסט שפרסמתי אתמול בעמוד הפייסבוק, בתום יום הלימודים הראשון, שכן ההרגשה היא ממש כזו.
במכתב הקבלה לבית הספר, שנשלח אליי עם התשובה החיובית לפני מספר חודשים, נדרשתי להתייצב בבית הספר בתאריך ה-18.11.13 בשעה 9:30 בדיוק!
כשהגעתי לבית הספר, התקבלתי בצורה יפה מאוד על ידי הצוות, שחיכה לנו עם תגי שמות, תיקייה עם מסמכים חשובים, מפתחות ללוקרים וארוחת בוקר של קפה, מיץ תפוזים וכמובן - קרואסונים צרפתיים.
החדר התמלא מהר מאוד, על ידי כארבעים תלמידי פטיסרי (Patisserie) ומספר דומה של תלמידי שף (Cuisine).
היום התחיל בשיחות עם בעלי תפקידים שונים בבית הספר, שהציגו הן את האג'נדה שלו, הן את הפעילויות השונות, והחשוב ביותר לנו: כללי ההתנהגות ולוחות הזמנים.
אל תטעו, לימודי קונדיטוריה אולי נשמעים כמו גן עדן (והם אכן אלה, לפחות בינתיים), אבל לוח הזמנים צפוף ובבית הספר יש חוקים מאוד נוקשים, ביניהם: לבוש מוקפד ומדוקדק שכולל מדים לבנים, שחייבים להיות מבריקים ומגוהצים; איסור מוחלט על איחורים; איסור (קל יותר) על יציאה מהכיתה בזמן השיעורים, שאורכם שלוש שעות; כללי היגיינה שאוסרים תכשיטים, לק בציפורניים ואפילו האיפור צריך להיות קל ביותר והשיער אסוף בקפידה.
נושא קריטי מאוד הוא החיסורים, והפסד של יום אחד עלול לגרור איסור לגשת למבחן הסופי והפסקת לימודים.
דרישה נוספת, אותה הדגישו לנו מאוד, היא החובה לטעום בסוף כל שיעור הדגמה מהמנות שמכין השף. אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם דרישה קשה כזו :)
אעצור להסבר זריז. הלימודים בקורס מתחלקים לשניים: שיעורי הדגמה באורך של כשלוש שעות, בהם השף מדגים את הכנת המתכונים, נותן דגשים ולבסוף מניח הכל על השולחן לצילום וטעימות. אחרי כל שיעור הדגמה, ישנו שיעור פרקטי, בו אנו מכינים בעצמנו את המתכונים, בליווי השף, ואת התוצאה לוקחים הביתה.

בהמשך, נדרשנו להציג את עצמנו בזריזות. מסתבר שבחדר ישבו תלמידים ממעל 40 מדינות (בקורס שלפנינו היו 59), ובין כשבעים התלמידים שישבו בחדר, היה רק צרפתי אחד. מבדר.
זה כמובן לא עוצר בעד הצוות מלהעביר את כל השיחות, ההרצאות והשיעורים בצרפתית. למזלנו, ישנו תרגום סימולטני מצויין, על ידי צוות מתורגמנים שנוכח בכל שיעור ושיעור ומגשר בין התלמידים לשפים.
אתם בטח תוהים מה איתנו, הישראלים. אם כך, אני שמחה לבשר שיש ייצוג מכובד של שלושה ישראלים, כולם בקורס הקונדיטוריה. יחד איתי יש עוד שני בחורים בגילי, שכבר עובדים כמה שנים בתחום, והגיעו לעשות רק את הקורס הראשון (הבסיסי). לאחריו הם חוזרים לארץ.

השלב הבא היה סיור בבית הספר, במהלכו הגשנו טפסים שונים וגם קיבלנו את הציוד שלנו.
אני לא אדם חומרי (לפחות לא יותר מהרגיל), אבל כל כך שמחתי על הציוד שקיבלנו. אני מרשה לעצמי לפרט קצת בכדי שתבינו מדוע אני כל כך מתרגשת.
קודם כל, קיבלנו שני ספרי אפייה עבים, שלא משמשים אותנו ללימודים אלא להעשרה. ספר אחד עוסק ביסודות הפטיסרי והאפייה, והשני כולל כמאה מתכונים קלאסיים. שני הספרים נכתבו על ידי השפים המובילים מכל בתי הספר של הקורדון בלו ברחבי העולם.
החלק הבא היה המדים: כל אחד קיבל שלושה וסטים לבנים עם סמל בית הספר, שני מכנסיים וגם: כובע, סינרים, מגבות ועניבה. את המידות העברנו עוד לפני, ולשמחתי הכל התאים בדיוק, עכשיו צריך רק לא להשמין מכל המתוק הזה.
גולת הכותרת היא תיק הכלים שקיבלנו מבית הספר, שכולל מגוון של כלים באיכות מצויינת כמו סט סכינים, ספטולות, פלטות, מטרפה, זסטר, קלף, כפית פריזיאן, קולפן, משקל דיגיטלי, מדחום ועוד ועוד ועוד.
מה אומר ומה אגיד? אושר צרוף.
כמובן שנדרשנו לסמן את כל הציוד שלנו כך שלא נתבלבל במהלך השיעורים עם תלמידים אחרים, וכל אחד יישאר עם סט מלא.

אחרי הפסקת צהריים, התחלנו בשיעור הגיינה ולאחריו היו שני שיעורי הדגמה.
שיעור ההדגמה הראשון נועד להכיר לנו את צורת ההכנה של מוצרים בהם אנו עושים שימוש בעולם הפטיסרי, בכדי שנתוודע למרכיבים שלהם, לשימושים האפשריים וגם לאופן ההכנה, במקרה ונרצה להכינם בעצמנו. השף הכין: פרלין אגוזי לוז, פרלין שקדים ואגוזי לוז, פונדנט, מרציפן, קרם קפה, ונפאז' ממשמשים ותפוחים.
שמחתי לראות שאופן ההכנה של הדברים הללו בעצמי אמנם לא קל, אבל אפשרי. בסוף השיעור טעמתי חצי כפית מכל תערובת והטעם אכן היה נפלא וביתי, פחות תעשייתי מהמוצרים המוכרים לי.

מרציפן ופרלין אגוזי לוז משיעור ההדגמה הראשון

בשיעור הבא, התמקדנו בעוגיות ולמדנו שיטות הכנה שונות. השף הכין עוגיות "יהלומים" קטנות ומצופות בסוכר, עוגיות סבלה וסבלה שוקולד, ועוד שני סוגי עוגיות דומים שאת שמותיהם אני מתקשה לתרגם (בשינוי מרכיבים ושיטות הכנה).
אמנם מדובר במתכונים בסיסיים מאוד, אבל השתדלתי לשמור על ריכוז גבוה במהלך כל השיעור, לרשום הערות ולשים לב לצורת העבודה של השף. הוא כמובן גרם להכל להיראות כמו משחק ילדים ותיקתק חמישה סוגי עוגיות במקביל תוך כדי הרצת בדיחות יחד איתנו.

עוגיות משיעור ההדגמה השני: עוגיות יהלומים, סבלה שוקולד ווניל, ועוד עוגיות :)
התנצלותי על הצילום הלא מוצלח,

בשיעור הפרקטי של היום נכין את עוגיות היהלומים בעצמנו, ולאחר מכן צפויות לנו עוד 3 שעות עם השף, בהן הוא יכין סוגי טארט שונים. אני מתרגשת!
הבוקר אני מתכננת לסמן את כל הציוד שלי ולעבור על השיעורים של אתמול, לטובת השיעור המעשי. אולי גם אתחיל ללמוד מונחים שונים שנתבקשנו לשנן לקראת מבחן עיוני שיערך בקרוב (מסתבר שקשה לא רק בלימודי משפטים).
מעתה והלאה לא אפרט לכם בכל פוסט ופוסט בדיוק מה קרה בכל שיעור ושיעור, כדי לא להתיש אתכם, אבל כן אעדכן בכל שבוע בקווים כלליים מה הדברים שלמדנו, כדי שתוכלו "לחוות" יחד איתי גם את החלק הלימודי.
כרגיל, הרחבתי יותר משהתכוונתי, ולכן אעבור למתכון השבועי, שכן יום ושבוע עמוס עוד עומדים לפניי.
ביום שישי האחרון שוב התארחנו בארוחה משפחתית, וביקשתי להכין את הקינוח.
אחרי סיבוב בעשרות קונדיטוריות, קטנות וגדולות, החלטתי להכין אקלרים. בכל המקומות שראיתי, הם מוגשים במילוי קרם שוקולד או קפה (ומתחת לבית מגישים גם אקלר קרמל). לכן, לטובת גיוון עבור האורחים הצרפתים בארוחה, החלטתי להישאר עם המילוי שלנו הישראלים מוכר יותר- וניל, בצורה של קרם דיפלומט, שהוא למעשה קרם פטיסייר אליו מוסיפים קצפת.
המתכון לאקלרים עצמם הוא של קרין גורן (בשינוי קליל שלי), קרם הדיפלומט מבוסס על מתכון של עוגיו.נט הנפלאה.
שדרגתי אותם באמצעות הוספת תותים וציפוי בשוקולד מריר.

האורחים התרשמו מאוד והחמיאו מאוד הן על צורת ההגשה והן על הטעם. אני מקווה שלא העמדתי לעצמי רף גבוה מדיי לארוחות שיבואו :)
אני מזהירה! אלה אקלרים מושחתים ביותר, אבל גם חגיגיים ובהחלט שווים את ההשקעה.
לא מדובר במתכון פשוט, שכן ישנם שלבי עבודה לא מעטים, אבל ההכנה עצמה אינה קשה אם נצמדים להוראות.
עם קצת סבלנות ומוטיבציה- גם אתם יכולים להגיש אקלרים מרשימים כאלה!

אקלר יפהפה, עוד תמונה לא מוצלחת

אקלרים במילוי קרם דיפלומט ותותים, בציפוי שוקולד (20-25 אקלרים באורך 8-10 ס"מ)
לאקלרים:
100 גרם חמאה
1/2 כוס חלב (100 מ"ל)
1/2 כוס מים (100 מ"ל)
כף סוכר לבן (20 גרם)
1/2 כפית מלח
כוס קמח (140 גרם)
4 ביצים
לקרם דיפלומט (פטיסייר+קצפת):
375 מ"ל חלב (בערך כוס ו-3/4)
100 גרם סוכר לבן (1/2 כוס)
3 חלמונים
כפית וחצי תמצית וניל איכותית/ מחית וניל
37 גרם קורנפלור (בערך 1/3 כוס)
200 מ"ל (כוס) שמנת מתוקה
סלסלת תותים שטופים וחצויים לאורכם (לצורת "לב")
לציפוי שוקולד מריר:
100 גרם שוקולד מריר
10 גרם חמאה (אפשר גם כפית שמן צמחי)

מכשור/ כלים מיוחדים:
מיקסר עם בלון הקצפה
סיר להכנת הבצק והפטיסייר
מטרפה
כף עץ
מסננת רחבה
שקית זילוף (או 2 חד-פעמיות) עם צנתר משונן ברוחב 1 ס"מ

אופן ההכנה:
הכנת הקרם (פטיסייר):
1. מניחים בסיר את החלב והוניל ומביאים לסף רתיחה (בועות קטנות והחלב "יתפח" מעט)
2. בנפרד, טורפים בקערה חלמונים וסוכר במטרפה ידנית. חשוב (עדכון מהקורדון בלו!): טורפים מיד ולא מחכים. אם נשאיר את הסוכר והחלמונים יחד, הסוכר סופח אליו את הנוזלים ונקבל גושים במקום תערובת חלקה. מוסיפים את הקורנפלור וממשיכים לטרוף לאיחוד.
3. מניחים מסננת על הקערה ומסננים כמות קטנה מהחלב הרותח לתוך החלמונים בזרם דק, להשוואת טמפרטורות, תוך כדי טריפה נמרצת. מוסיפים בהדרגה את שאר החלב וממשיכים לטרוף במרץ כל הזמן.
4. מחזירים את הקרם לסיר וממשיכים לטרוף על אש בינונית עד שהוא מסמיך. חשוב- הקרם צריך להיות ממש סמיך וזה לוקח כמה דקות. התאזרו בסבלנות, זה ישתלם. כשהקרם מסמיך (כמעט כמו דני לבן) מורידים מהאש, מעבירים לכלי שטוח, אוטמים בניילון נצמד ומקררים כשעתיים שלוש במקרר.

הפטיסייר מוכן!

 הכנת האקלרים (בצק רבוך):
1. מניחים בסיר את החמאה, החלב, המים המלח והסוכר ומביאים לרתיחה (בינתיים אפשר לחמם תנור ל-200 מעלות. אם אתם רוצים, חכו כמה דקות והדליקו אותו בהמשך התהליך).
2. מורידים מהאש ומוסיפים את הקמח. מערבבים באגרסיביות בכף עץ. כשנוצר גוש בצק מחזירים לאש ומערבבים כמה שניות כדי לייבש מעט את הבצק.
3. מורידים מהאש, מערבבים לקערה ומערבבים כדקה-שתיים כדי לקרר מעט את הבצק.
4. מוסיפים את הביצים אחת אחת. אחרי כל הוספה מערבבים היטב עד שהביצה נטמעת לחלוטין בבצק. כל פעם שנוסיף ביצה הבצק יתפרק לגושים, אבל אז יחזור לצורתו האחידה. אל דאגה.
5. מעבירים את הבצק המוכן לשקית זילוף עם צנתר ברוחב 1 ס"מ (חלק או משונן) ומזלפים אקלרים באורך
8-10 ס"מ על תבנית מרופדת בנייר אפייה. חשוב לשמור על מרווחים שכן הם תופחים מאוד בתנור.
6. אופים את האקלרים כ-18-20 דקות בתנור שחומם ל-200 מעלות. חשוב מאוד- לא פותחים את דלת התנור בזמן האפייה שכן אז הם יצנחו (אם יש תנור מקצועי פותחים בו ארובה). חשוב שדלת התנור תהיה נקייה כדי שתוכלו לראות שהאקלרים לא נשרפים ולעצור בזמן. מוציאים את האקלרים כשהם תפוחים וזהובים. מניחים לצינון.

האקלרים לפני האפייה

השלמת הקרם (דיפלומט):
1. מוציאים את הפטיסייר הקר מהמקרר, וטורפים כדי להחזירו למרקם המקורי. אם הקרם התגבש מדיי ונדבר למטרפה, לא נורא! תכף נפתור זאת.
2. מקציפים שמנת מתוקה לקצפת יציבה, אבל לא קשה מדיי.
3. מעבירים את הקצפת לקערת הפטיסייר ומקפלים בעזרת מרית לקרם אחיד. במידה והקרם שלכם התגבש יותר מדיי, ומסרב להתאחד עם הקצפת, מפעילים את המיקסר ומקציפים את שני הקרמים יחד למרקם אחיד ויציב.

הרכבת האקלרים וציפוי:
1. מעבירים את קרם הדיפלומט לשקית זילוף עם צנתר בצורה הרצויה וממלאים את האקלרים המוכנים. אם רוצים מילוי כמו שלי: משתמשים בצנתר משונן ברוחב 1 ס"מ, ומזלפים 3-4 גבעות  גבוהות של קרם בכל אקלר, ומשאירים מרווח קטן ל"שיבוץ" התותים. ניתן לראות שאני זילפתי שתי שכבות קרם (גבעה על גבעה), כדי שלא יישאר אוויר בין החלק העליון של האקלר לבין הקרם/התות. בין כל גבעה לגבעה מניחים חצי תות, כאשר החלק בו היה הגבעול הירוק פונה כלפי מטה, והשפיץ כלפי מעלה (ראו תמונות). ממלאים כך את כל האקלרים ומניחים בזהירות על רשת, שמתחתיה פורסים נייר אפייה.

האקלרים לפני הציפוי בשוקולד

2. מכינים את הציפוי: ממיסים שוקולד במיקרוגל או בבן-מארי (סיר קטן מעל סיר גדול ובו מים רותחים), מוסיפים את החמאה ומערבבים. בעזרת כף או כפית מצפים בעדינות כל אקלר. אפשר גם לזלף פסים של שוקולד באופן חופשי בעזרת מזלג.
3. מאחסנים בקירור עד ההגשה, בכלי אטום היטב.
4. האקלרים ישמרו יומיים-שלושה באותו אופן.

האקלרים ממש לפני שהוגשו בארוחה, צולם על ידי בת-דודתי שמייד העלתה לאינסטגרם שלה (לכן הצבעים הכהים).