פריז אהובתי: אחת-עשרה ההמלצות שלי לביקור בעיר האורות, ומתכון לגאלט נקטרינות עם קרם שקדים

עוד בזמן שחייתי בפריז, ובעיקר מאז, אני מקבלת פניות רבות מחברים וקוראים שנוסעים לבקר בפריז ומבקשים המלצות: למקומות לבקר, לבלות, לאכול ולטעום מתוקים (כמובן!).
על כן, החלטתי להקדיש פוסט לעיר האהובה והרחוקה שלי.

פריז היא עיר קסומה ומיוחדת, לא רק לחובבי הפטיסרי (אבל בעיקר להם) ולכן הפוסט הזה לא ידרג את הפטיסרי בהן עליכם לבקר, אלא מגוון של אתרים ובילויים שאני ממליצה להם.

את הפוסט כתבתי לאחר עשרה חודשים של חיים בעיר כסטודנטית לפטיסרי ובחורה צעירה עובדת.
יתכן ותחומי העניין שלי לא יתאמו את של כל הקוראים, אך השתדלתי להציע מגוון אפשרויות.

חלק מהיופי בעיר הזו (ובכל טיול) הוא להיפתח גם לחוויות שלא ניסינו, ולבקר במקומות שבאופן טבעי לא בהכרח מושכים אותנו. 

פריז גילתה לי עולם רחב ועשיר של תרבות ושל יופי, של ארכיטקטורה מדהימה, של טעמים עמוקים וצבעים יפהפיים; של אנשים מעניינים, של היסטוריה מרתקת ובעיקר של הרבה שקט, מקום לביטוי עצמי והנאה.
אין מספיק מילים בעולם לתאר את געגועיי לפריז שלי, ואני מפצירה לכל מי שעוד לא ביקר בה- לקום ולעשות זאת (בין אם לפי המלצתי ובין אם לא).

הערות מקדימות:
* סדר ההמלצות הוא אקראי בהחלט ולא נועד לדרגן לפי חשיבות.
* המלצות נוספות (בעיקר על פטיסרי) ניתן למצוא ב"אינדקס פריז" בבלוג, או לפנות אליי!
* כל התמונות בפוסט, לרבות של האתרים השונים הן שלי ועל כן אבקש שלא יעשה בהן שימוש ללא אישורי בכתב. תודות :)

1. פייר ארמה (Pierre Hermé)
תקראו לי משוחדת, תקראו לי משוגעת פטיסרי או גרופית שלו- בשורה התחתונה, ולמרות שהדגשתי שלסדר פה אין חשיבות, אצל פייר ארמה חייבים לבקר.
בסופו של דבר, זה עדין בלוג מתוקים, והסיבה שפייר מופיע ברשימה בנפרד (בעוד פטיסרי אחרות יופיעו כקטגוריה) היא פשוט הייחוד שלו והעובדה שלטעמי באמת אסור לוותר עליו.
מדובר בקונדיטור הראשון בעולם, שביקור באחת החנויות שלו ידהים אתכם, גם אם אינכם חובבי פטיסרי. היופי, הדיוק, הצבעים והטעמים יבלבלו וירשימו כל מבקר.
הייחוד שלו הוא בשילובי הטעמים שהוא יוצר, בעודו מסתובב בעולם ומגלה חומרי גלם חדשים. לאחר מכן הוא עומל במעבדתו על שילובם בקינוחים שונים וחיבורם לטעמים אחרים- ויוצר קינוחים שהם תאווה לעיניים והנאה צרופה לבלוטות הטעם.

על פייר עצמו, וכיצד הגיע למעמד של הקונדיטור המוביל בעולם- תוכלו לקרוא כאן וגם כאן.
המלצה: למרות התור שאתם עלולים להיתקל בו, נצלו את חביבות הצוות ועצרו לשאול על הקינוחים. שימו לב מה הקולקציה (ה"פטיש" כפי שפייר קורא להן) הנוכחית ובחרו לכם קינוח ממנה, גם אם שילוב הטעמים מעט מרתיע בתחילה.
אל תוותרו על: קרואסון האיספהן (כדאי לבוא לא יאוחר מ-12:00-13:00), טארט הוניל האינסופי, הדו-מיל פיי, המונטבלו (בעונת התותים/פטל) ועל לפחות שניים-שלושה מקרונים (אני אהבתי מאוד את המוגדור, פיסטוק-פטל ווניל-שמן זית). בקיץ, אני מאוד ממליצה לטעום מה"מיס גלה גלה"- מעין קסטה המורכבת משתי עוגיות מקרון וגלידה אלוהית ביניהן. 
ובעצם, כנראה שאצל פייר לא תטעו. פשוט תלכו.
אם תרצו לקרוא עוד על "מאחורי הקלעים" אצל פייר, תוכלו למצוא בבלוג פוסטים קודמים על תקופת הסטאז' שלי אצלו.
חשוב חשוב: לפייר מספר חנויות בפריז, אך רק השתיים שכתובותיהן מופיעות כאן, מוכרות את עוגות הויטרינה. באחרות תוכלו למצוא את השוקולדים, המקרונים, עוגות ארוזות ועוד שלל פטיפורים,עוגיות וריבות (אותן ניתן למצוא גם בשתי החנויות הראשיות).
כתובת: 185 Rue de Vaugirard (מטרו: Vaugirard), רובע 15.
72 Rue Bonaparte (מטרו: Saint Sulpice), רובע 6.

2. שוק הילדים האדומים 

(Marché des Enfants Rouges)

שאלה שחוזרת על עצמה בפניות אליי היא מה לאכול בפריז? הכוונה היא לאוכל ממש, לא קינוחים, מקרונים או שוקולדים.
ובכן, אני רואה בשאלה הזו מוצדקת מאוד, שכן יש בעיר כל כך הרבה לראות ולעשות, שאני באמת ממליצה לא לבזבז זמן יקר בחיפוש אחר מסעדות (ולבסוף נפילה ל"מלכודות תיירים", בעיקר באיזורים המרכזיים של העיר). 
שוק הילדים האדומים הוא מקום אידיאלי "לקפוץ" אליו באמצע היום ולהתענג על אוכל טוב במחירים שפויים. הופתעתי לגלות שאפילו לא כל הפריזאיים מכירים אותו, ואני מבטיחה לכם שלא מדובר במקום תיירותי וגדוש במבקרים עד אפס מקום.
השוק הקטן, שהוא השוק המקורה הותיק בפריז מרכז דוכני אוכל מוכן מכל העולם: איטליה, ברזיל, יפן, לבנון ועוד. החביב עליי הוא הדוכן המרוקאי, בו תוכלו לשלם מחיר של 9-11 יורו (לא יקר כלל בפריז) ולקבל מנה נדיבה של מה שתבחרו. האפשרויות כולן מריחות ונראות נפלא: טאג'ינים שונים, תבשילי עוף או בשר, פסטייה ועוד ועוד. אם תרצו, תוכלו גם לקבל קנקן נדיב של תה נענע מעולה תמורת תשלום סמלי. בקיצור- נהדר.
בשל מיקומו המרכזי של השוק, ניתן לשלבו באחד הימים בו מבקרים במארה, במוזיאונים או באיזורי הקניות למיניהם (כמו רחוב ריבולי וההוטל דה-ויל).
כתובת: 39 Rue de Bretagne (מטרו: Filles du calvaire), רובע 3.
* העיר עמוסה בשווקים מכל הסוגים, וזוהי סצנה מרתקת שכדאי להכיר. לעירייה מידע מעולה באתר שלה, הוא ספציפי לעניין השווקים ומרכז שעות פתיחה ומה מוכרים בכל שוק--> בקישור הזה.

3. מרכז פומפידו (Centre Pompidou)
מרכז פומפידו, הממוקם ממש בלב האיזור התוסס של פריז, משמש כמוזיאון לאמנות מודרנית וכן ספריה ציבורית. בתור מי שאינה מבינה גדולה באמנות, אך אוהבת מאוד אמנות מודרנית, חזרתי אליו מספר פעמים במהלך מגוריי בפריז. התערוכות הקבועות והמתחלפות מרתקות ומהנות מאוד, ויתאימו לכל גיל.
מחיר כרטיס הכניסה נע בין 10-16 יורו (בהתאם לגיל והנחות שונות) וכיוון שתוכלו לבלות במקום חצי יום עד יום שלם (וגם יותר), הוא בהחלט שווה את התשלום.
אני ממליצה לבדוק מבעוד מועד באתר המרכז מה התערוכות המוצגות, כדי להחליט כמה זמן תרצו להקדיש למקום. גם אם אינכם מבקרים בתוך המוזיאון, אל תפסחו על הגעה למקום, התרשמות מהבניין המעניין, הכיכר התוססת והצבעונית (בה גם גן פסלים עם בריכות ומזרקות) ולגימת קפה באחד מבתי הקפה היקרים והשיקיים באיזור :)
שוב, בשל מיקומו, ניתן לשלבו ביום אותו אתם מתכננים גם כך במרכז העיר ואיזור המארה או ריבולי/הוטל דה ויל.
בימי רביעי ושבת המוזיאון פתוח עד השעה 22:00 ויכול להיות בילוי לא-שגרתי לשעות הערב. ביום הראשון הראשון לכל חודש, המוזיאון פתוח למבקרים ללא תשלום, יחד עם מוזיאונים רבים נוספים בעיר.
כתובת: Place Georges Pompidou, 75004, Paris , מטרו: Rambuteau, רובע 4.

בכיכר פומפידו, בזמן ביקורו של אבא.

4. טיול לאורך הסן באיזור הלובר, האורסיי וגני טולרי
אם תשאלו אותי, הדבר הכי כיף לעשות בפריז הוא פשוט לקחת מפה ולהתחיל לשוטט ברגל. בלי יותר מדיי תכנון מקדים, שימוש בתחבורה ציבורית או קביעת לו"ז. 
ובאופן יותר ספציפי: הגעה לאיזור מוזיאון אורסיי, הלובר (הצד השני של הנהר), גני טולרי. פשוט בחרו לכם תחנת מטרו באיזור, רדו התחילו לשוטט. בשעות אחה"צ ולקראת סופי שבוע תוכלו להנות גם מאווירה מיוחדת עוד יותר. 
ממש מול מוזיאון אורסיי ישנו רציף מתוק ורחב על המים, בו עוצרים תיירים ומבקרים רבים למנוחה קלה והשקפה על הנהר. 
תוכלו להמשיך מהאיזור גם לרובע הלטיני, לאיים ולסן-ז'רמן.
המלצה בתוך המלצה: מהגדה השמאלית, חצו לגני טולרי ובלו שם חצי שעה- שעה. אם מזג האוויר נוח, כיף מאוד לקחת כיסא ולהירגע לצד אחת המזרקות, על הדשא או בשיטוט בגן היפהפה.
אגב, קרוב מאוד ליציאה מהגן לכיוון רחוב ריבולי Rivoli נמצא הפטיסרי ובית הקפה היוקרתי והמעולה אנג'לינה (Angelina), בו תוכלו לטעום שוקולה-שו מהטובים בפריז ולהתפנק באחד מהקינוחים המעולים במקום.

גני טולרי

5. תעלת סן-מרטין (Canal Saint-Martin)
ניתן להגיע אליה במספר דרכים, אך האיזור החביב עליי הוא זה הקרוב לתחנת המטרו Jaures. התעלה, שאורכה 4.5 קילומטרים, היא איזור יפהפה ולא תיירותי כלל, בו ניתן לטייל ברוגע לאורך הנהר. בחלקיה השונים ניתן למצוא איזורי בוטיקים וחנויות מעניינות (מעט רחוקים מהמים ולא ממש על הנהר), רציפים רחבים ונעימים לפיקניק או מנוחה, איזורי מסעדות ועוד.
בימי סוף השבוע התעלה מלאה בצעירים, מה שבהחלט יכול להיות חוויה כביקור והרגשה של חיי האיזור האותנטיים, אך אם אתם חפצים בזמן רגוע יותר, הגיעו ביום חול.

6. פיקניק לילי ב-Champ de mars וביקור באייפל
על אף הניסיון לעשות את הפוסט הזה תיירותי-כמה-שפחות, על האייפל הרי אי אפשר לוותר, ובצדק. המגדל הזה, שאפשר להתווכח על התאמתו לנוף הפריזאי, הוא פשוט אחד המונומנטים המרשימים שיצא לי לראות. גם האיזור שסביבו יפהפה והביקור כולו חוויתי. 
לא, בכלל לא צריך לעלות עליו (אני מודה שמעולם לא עליתי), אבל אני בטוחה שזו חוויה בלתי נשכחת.
אני רוצה להמליץ לכם לחוות את האייפל קצת אחרת.
למרגלותיו, שוכן פארק גדול, ששמו Jardin du champ-de mars. 
תכננו מראש בוקר של פיקניק בפארק, או יותר טוב- ערב! בקבוק יין, באגט, גבינות, פירות ואיזו עוגה מפטיסרי טובה יהפכו את הערב שלכם לבלתי נשכח.
התמקמו במקום עם נוף לאייפל, וכנראה שתזכו לראות את אורותיו נדלקים ואף מנצנצים במהלך הערב. אל תשכחו להצטייד בשמיכה ומשהו ארוך למקרה ויהיה קריר. 
אם הגעתם לפריז בחורף ולא הצלחתם לדוג לכם יום יפה, אל תוותרו על ביקור באייפל וצילום כמו שאר התיירים. יש דברים שלא מדלגים עליהם :)

7. פטיסרי
פריז היא בירת הפטיסרי וגם מי שאינו חובב גדול של התחום יבחין בכך. המאפיות והקונדיטוריות נמצאות בכל פינה, החל מהפשוטות שבהן ועד למפונפנות- יש כאן הכל!
אמנם לפייר ארמה הקדשתי המלצה נפרדת, אך ישנם מקומות רבים ומעולים נוספים שכדאי להציץ בהם ולטעום (לפחות בחלקם).
לפי טעמכם האישי, בחרו שניים-שלושה מקומות מתוך הרשימה הבאה, ותכננו ביקור קצר בהם במהלך אחד מימי הביקור שלכם. לטעמי כולם מעולים וכל מקום מיוחד בדרכו שלו. אל תתקבעו רק להמלצות שלי והעיזו להיכנס למאפיות (Boulangerie) והקונדיטוריות (Patisserie) ברחבי העיר, לטעום ולגלות מקומות חדשים. ואם אהבתם מקום מסויים, חדש או מוכר- עדנו אותי!
על כל מקום בהרחבה תוכלו לקרוא בקישור שלו:
Pain de sucre
L'eclair de Genie
La duree
Carl Marletti
Arnaud Larher
Les fees Patissieres
ועוד ועוד ועוד...
* חשוב: 
רוב הפטיסרי אינם כוללים מקומות ישיבה ועובדים במתכונת של לקנות וללכת. אני ממליצה לבדוק במפה מה הפארק או הכיכר הקרובים ולשבת לטעום ממה שרכשתם בניחותא. בכל המקומות המוכרים ישמחו לציידכם בכפיות ומפיות :)

8. רחוב ריבולי (Rivoli) והוטל דה ויל (Hotel de ville)
רחוב ריבולי הוא אולי המפורסם בפריז אחרי שדרות האליזה.
מדובר ברחוב ארוך מאוד שהיום כולל בעיקר חנויות רבות (מאוד). זהו איזור מעולה לשופינג מכל הסוגים. תוכלו למצוא כאן את כל המותגים המפורסמים והמובילים. בקצהו האחד של הרחוב תוכלו למצוא את גני טולרי וכיכר קונקורד, בהמשכו מוזיאון הלובר ולקראת סופו את ההוטל-דה-ויל- מבנה העירייה.
מבנה זה מרשים מאוד וכדאי לעצור להסתובב בכיכר היפהפייה שמחוץ לו.
כדאי לבדוק, כמעט תמיד ישנה במקום תערוכה מתחלפת ללא תשלום, ומדובר בתערוכות טובות. בחורף, ישנו כאן משטח החלקה על הקרח ובמהלך האביב והקיץ מתקיימים כאן אירועים שונים.
לא פעם ביליתי בכיכר אחה"צ עם ספר או מוזיקה טובה. זהו מקום מעולה למנוחה בלב העניינים, וניתן לקבל כאן הרגשה של פריז התיירותית במלוא עצמתה. שוב, הגעה בסופי שבוע או תקופות חג תהפוך את הביקור לנעים פחות.
בתקופה שלפני חג המולד ובמהלכו עמוס כאן מאוד.
גם אם אינכם חובבי קניות, אפשר בהחלט לבלות כמה שעות בשיטוט ברחוב ועצירה באתרים המפורסמים.

כיכר ההוטל דה ויל

9. שדרות האליזה ו(בעיקר) שער הניצחון
לא ארחיב כאן יותר מדיי, שכן כולם מכירים את השאנז-אליזה ואני בטוחה שמעטים יוותרו על ביקור כאן. אני אישית לא מצאתי עניין רב בשדרה זו, על אף גודלה ויופייה. מלבד שופינג, אין כאן הרבה מה לעשות. עם זאת, זוהי אחת הדרכים הטובות להכיר את פריז ולהגיע לשער הניצחון.
את השער המרשים הזה אני אוהבת מאוד, כך שגם אם רק כדי להגיע אליו- ההליכה המייגעת בין הקונים בשדרות- משתלמת.
על השאנז-אליזה תוכלו למצוא סניף גדול ומרשים של Laduree.

10. הרובע התשיעי ואיזור Rue des Martyrs
רוב האנשים שהמלצתי להם על האיזור, לא קראו עליו בשום מדריך.
מעטים מהם נשמעו להמלצתי ובאמת ביקרו שם, ומי שעשה זאת חזר מרוצה.
מדובר באיזור לא מתוייר מדיי- למרגלות המונמארט המוכר והמתוייר מאוד- שהוא לטעמי היום אחד האיזורים בהם ניתן לראות את פריז העכשווית והמקומית.
יש כאן שלל ברים מלאים בצעירים, מסעדות מכל הסוגים, חנויות מדליקות ובתי קפה מתוקים. הקונדיטוריות כאן חדשניות ומעניינות מאוד.
אני הכי אוהבת להגיע לאיזור דרך תחנת מטרו Notre damn de-lorette.
אם אתם מבקרים במונמארט (כדאי!), ניתן בהחלט לשלב את הביקור באיזור באותו היום.

11. פארקים- לא רק גני לוקסמבורג
בתור צפונית, חובבת טבע וספורט, חיפשתי בפריז פינות ירוקות ורחבות ידיים. בין אם לזמן רגיעה וקריאת ספר, בילוי עם חברים או לספורט.
מסתבר, שבעיר קיימים לא מעט פארקים, לא כולם מוכרים כמו הגדולים שבהם.
הראשונים והמוכרים הם כמובן גני לוקסמבורג והטולרי.
ללוקסמבורג אני ממליצה מאוד להגיע ללא קשר, כאתר תיירותי "חובה". אלה גנים ענקיים ויפהפיים, הקרובים מאוד לשורה של פטיסרי מעולים, וניתן לרכוש את המתוקים ולהגיע לשבת בגן (פייר ארמה, ארנו להרר, אאוקי סדהרו, ז'ראר מולו ועוד).
את הגן של מוזיאון רודן גיליתי רק לקראת החזרה לארץ, ואני עצובה על כך, שכן הוא יפהפה ומלא בפסלים של האמן המרתק הזה. הכניסה לשם תעלה לכם 2 יורו, שכדאי לשלם.
שני גנים /פארקים נוספים שאני אוהבת מאוד הם Montsouris ברובע ה-14 ו-Monsceau ברובע השביעי. אין ממש סיבה להגיע אליהם במיוחד, אך אם אתם לנים באיזור, מחפשים מקום לספורט או שוהים בעיר תקופה ארוכה, שווה מאוד להכירם.

למעלה: פארק Montsouris, למטה: הגן במוזיאון רודן (Musee Rodin)

זהו, כאן סיימתי את המלצותיי הרשמיות, וכמובן שיש עוד הרבה שהיריעה (גם האינטרנטית) קצרה מלהכיל.
לכל שאלה נוספת אתם יותר ממוזמנים לכתוב לי באופן אישי, בתגובות לפוסט, דרך המייל או עמוד הפייסבוק.

קישורים למדריכי פריז נוספים:
המדריך של מאיה מ"בצק אלים", חלק 1 וחלק 2.
המדריך של אפרת מ"אז מה את עושה כל היום".
הפוסט הקורע של מורקייק, חלק 1 וחלק 2.
פוסט ה(לא רק) פטיסרי המעולה של נטלי.

את המתכון הפעם בחרתם בעצמכם, והפעם אני גאה בכם מאוד.
את הגאלט הזה הכנתי משילוב של שני מתכונים מ"הספר המתוק" (והמעולה) של נטלי ואפרת.
כל הקרדיט על הצלחתו הוא לשתי הבננות המוכשרות האלה, אני כאן רק כדי להעביר את זה הלאה.
הוא ידרוש מכם למצוא בשוק או בסופר את שאריות הנקטרינות האחרונות לעונה הזו, ואם לא- לבחור כל פרי אחר: תפוחים, אגסים, שזיפים ועוד.

עקב העומס בעבודה החדשה, אני לא יכולה להבטיח מה תהיה תדירות הפרסום בתקופה הקרובה.
אני רק ארמוז שממש בקרוב אני נפגשת עם חברה מהקורדון בלו, ואנחנו מכינות לכם פוסט חורפי ויפהפה, עם מתכון מפתיע וטעים-טעים.

ודבר אחרון:
חברה מאוד מיוחדת, אהובה ותומכת שלי, חוגגת היום יום הולדת. רמז: בשנה שעברה הכנתי לה את זה...

היא אחד האנשים שדחפו אותי ליציאה ללימודים גם כשפחדתי והתלבטתי, לשינוי הכיוון בחיים ובאופן כללי תמיד הייתה אשת שיחה, כתובת להתייעצות ודילמה, וחברה יוצאת מן הכלל. אני מאחלת לה שכל הטוב שבחייה יישאר ואף יגדל, ושהעולם יגמול לה חזרה על כל מה שהיא מעניקה לסביבה שלה (ואפילו רק לי). אוהבת אותך מאוד!

והיא גם באה לבקר אותי בפריז (קאנל סן-מרטן בחורף)

יאללה, מתכון.

גאלט נקטרינות עם קרם שקדים/ שני גאלטים בקוטר 18-20 ס"מ
(מבוסס על שני מתכונים מתוך "הספר המתוק" של נטלי לוין ואפרת ליכטנשטט)

מצרכים:
לבצק פריך:
150 גרם קמח (כוס+כף)
80 גרם חמאה קרה, חתוכה לקוביות
50 גרם סוכר לבן (רבע כוס)
1/2 כפית תמצית וניל
קורט מלח
חלמון אחד
1-2 כפות מים

לקרם שקדים:
25 גרם שקדים שלמים, טבעיים או מולבנים (אני השתמשתי בטבעיים)
20 גרם סוכר (2 כפות)
25 גרם חמאה, קרה וחתוכה לקוביות
1 כף קמח
בערך כף חלבון (שנשאר מהחלמון של הבצק)

לנקטרינות:
3-4 נקטרינות גדולות
50 גרם סוכר (רבע כוס)
2-3 כפות מיץ לימון

בנוסף:
ביצה טרופה, להברשה
2 כפות סוכר דמררה

לקישוט (אופציונלי):
2 כפות ריבת משמש (או ריבה בהירה וחלקה אחרת) מדוללת בכף מים רותחים
אבקת סוכר
שקדים קצוצים


אופן ההכנה:
בצק פריך:
1. מניחים במעבד מזון (בעל להב פלדה): קמח, חמאה, סוכר, וניל ומל ומעבדים מעט לתערובת פירורית.
2.מוסיפים את החלמון ומעבדים רק עד שהתערובת מתאספת לגושי בצק. במידת הצורך, אם לא מתאחד, מוסיפים את המים ומעבדים שוב (אני הוספתי כף).
3. מאחדים את גושי הבצק, משטחים לדסקית ושומרים עטוף בניילון נצמד, במקרר, בין חצי שעה לשעה.

קרם שקדים:
1. באותו מעבד מזון, מעבדים יחד את כל חומרי הקרם לעיסה אחידה. לא מדובר בקרם נוזלי והוא מזכיר משחה או עיסה דביקה וזה בסדר.
2. שומרים בצד עד לשימוש, במז"א חם כדאי במקרר.

נקטרינות:
1. חותכים כל נקטרינה לפרוסות דקות (אין צורך לקלף) ומניחים בקערה.
2. מערבבים את הנקטרינות עם הסוכר ומיץ הלימון כך שהן יצופו היטב.

הרכבה:
1. מקמחים משטח עבודה, מחלקים את הבצק לשני חלקים ומרדדים כל אחד מהם לעלה בעובי 2-3 מ"מ. קורצים מכל עלה עיגול בקוטר 22-23 ס"מ. אני ממליצה להעביר את עיגולי הבצק לתבניות מרופדות בנייר אפייה בשלב זה. לאחר מכן יהיה קשה יותר להזיז את כל העסק.
2. במרכז כל עיגול מניחים חצי מקרם השקדים ומורחים בעדינות במרית או בפלטה, משאירים שוליים של 3-4 ס"מ לקיפול.
3. מסדרים מעל הקרם את פרוסות הנקטרינה בצורת מניפה, אך משאירים את השוליים.אני סדרתי שתי שכבות נקטרינה בשתי מניפות- פנימית וחיצונית.
4. מקפלים את שולי הבצק על הנקטרינות ליצירת דופן הגאלט.
5. מצננים את הגאלטים כחצי שעה במקפיא. בינתיים, מחממים תנור ל- 170 מעלות. 
6. מוציאים מהמקפיא, מברישים את שולי הגאלט בביצה טרופה ומפזרים סוכר דמררה. אני פיזרתי את השקדים הקצוצים בשלב זה במרכז הגאלט, אך ניתן לעשות זאת גם לאחר האפייה.
7. אופים את הגאלטים כחצי שעה- 35 דקות, עד שהבצק מזהיב והנקטרינות מתרככות מעט.
8. מצננים בטמפ' החדר ומברישים את הנקטרינות בריבת המשמש.
9. אם רוצים, מפזרים כעת את השקדים הקצוצים ומפדרים אבקת סוכר על שולי הגאלט.

הערות:
1. ניתן לשנות את גודל הגאלט- לאפות אחד גדול או שלושה קטנים יותר. אופן חלוקת הקרם והפירות וכן זמן האפייה ישתנו בהתאם.
2. ניתן להשתמש בפירות אחרים לפי טעמכם: תפוחים, אגסים, שזיפים, משמשים, אפרסקים ועוד.
2. ניתן לגוון גם בסוג הקרם ופשוט להחליף את השקדים לאגוז אחר, וכן להוסיף תבלינים כמו קינמון, ציפורן וכו'.

שלמות בצלחת: ביקור ב-Dessance ומתכון לעוגיות שוקולד ואגוזי לוז שאתם חייבים להכין

בפריז לא חסרים מקומות לאכול או לקנות בהם משהו מתוק: פטיסרי ומאפיות, בוטיקים לממכר שוקולדים, ממתקים (קונפיסרי) ועוד ועוד.
כפי שראיתם בפוסטים קודמים, סצנת המתוקים והקינוחים הולכת ומשתכללת עם הזמן, ונפתחים יותר ויותר מקומות המתמחים בסוג מסויים של מאפה או ממתק- כמו בוטיקי האקלרים של כריסטוף אדם, פטיסרי הפיות המתמחה בקינוחים קטנטנים ואף דוכן פחזניות שנפתח מתחת לאייפל ובו עוד לא ביקרתי (של אלן דוקאס וכריסטוף מישלאק).

השנה, נפתחה כאן גם מסעדת קינוחים, או כפי שהמקום מגדיר את עצמו: "בר קינוחים בצלחת".
כן כן, שמעתם נכון- מסעדה שבה התפריט כולו מורכב מקינוחים.
למען האמת, כשביקרתי שם ראיתי שגם הם התחילו לרמות, וכנראה לאור בקשות הקהל רקחו גם מספר מצומצם של מנות מלוחות. אך העיקרון הוא עדין- קינוחים מתוקים בראש ובראשונה.

מצלחתים את הקינוחים לעיני הלקוחות

המסעדה, ששמה Dessance, נמצאת ברובע הרביעי של פריז, באיזור המכונה "המארה".
היא נפתחה ממש לפני חצי שנה, על ידי השף-פטיסייר כריסטוף באושה (Christoph Boucher) והיזם הקולינארי פיליפ ברנס (Philippe Baranes).
הקינוחים בתפריט ברובם הגדול מבוססים על פירות, ירקות ועשבי תיבול שונים, כאשר גם הקרמים והבצקים קלילים מאוד ובדרך כלל מתובלים בטעמים מעניינים (כי "סתם" שוקולד זה בנאלי).

ביקרתי במסעדה יחד עם ארבע חברות מהלימודים.
כולנו בחרנו בתפריט שמחירו 19 יורו, שבמסגרתו היה עלינו לבחור את "המנה העיקרית", משמע הקינוח העיקרי. מה שלא בחרנו היו המנות הראשונה והאחרונה.
כמנה עיקרית, הלכו שתיים מהחברות על קינוח שוקולדי שכלל גם טעמי וניל וקרמל.
חברה נוספת בחרה בקינוח של דובדבנים טריים, מוס דובדבנים, סורבה עשבי תיבול ולבנדר וקראמבל מסבלה ברטון.
אני והחברה החמישית בחרנו בקינוח של פטל בלימון ירוק ודבש, רברבר ומוס לואיזה (Verveine).

כמנה ראשונה, קיבלנו קעריות קטנטנות של גספצ'ו מלון, עם מעט אבוקדו וכוסברה.
כן, זה נשמע איום אבל למעט חברה אחת שלא התחברה לטעם- כולנו אהבנו מאוד את שילוב הקרירות והמתיקות העדינה של המלון יחד עם טעם האבוקדו ומעט חריפות שלא ברור לנו מאין הגיעה.
המנה הראשונה, שנקראת בצרפתית "משעשע חיך" הייתה קטנה ולא ממלאת, אך מרעננת מאוד. כיוון שביקרנו במקום באחד הימים היותר חמים שעברו על פריז בקיץ הזה, הייתה זו פתיחה מעולה לארוחה.

לאחר מכן הגיעו המנות העיקריות שלפני הכל היו יפהפיות.
המקום, שמתיימר כאמור להיות "בר קינוחים בצלחת" (כשמו) אכן מציג צילחות מרשים מאוד. שילוב הצבעים מהפנט (במיוחד בהינתן המנות הקיציות שבחרנו) ואני נהניתי גם לראות את המרקמים השונים על הצלחת. מנות הפירות נראו ממש כמו גן פורח וקיצי ולא היה קל לפגום במראה המושלם בנעיצת מזלג.

קינוח הפטל והרברבר שלי

אני מודה כי הייתה זו הפעם הראשונה שטעמתי רברבר.  אהבתי מאוד את החמיצות שלו, שהשתלבה פלאים עם חמיצות-מתיקות הפטל ועם מוס הלואיזה המתוחכם. 
גם המנות האחרות היו מעולות, בדגש על קינוח הדובדבנים. אני מאוד אוהבת מנות שכוללות קראמבל ולכן התחברתי אל מנה זו מאוד. לטעמי הייתה זו גם המנה היפה ביותר.

קינוח הדובדבנים: הרבה פרי, סורבה מעולה, מוס דובדבנים וסבלה ברטון בשביל הקראנץ'. תענוג!

קינוח השוקולד, כמו שקינוח שוקולד במקום כזה יכול להיות- היה טעים ביותר.
גם כאן השתלבה הקריספיות של קראנץ' הפרלינה עם אווריריות מוס הקרמל ועדינות השוקולד הלבן בצורה ממכרת. 
למרות הצלחתו- הקינוח הזה דומה יותר להרבה דברים שכבר ראיתי וטעמתי בפריז, ואלמלא אתם ממש במצב-רוח לשוקולד, אני ממליצה לדלג עליו ולבחור מהמנות האחרות והעונתיות (מדובר בקינוח קבוע במסעדה לעומת אלה שאנו בחרנו).

קינוח השוקולד, אליו שידכה אחת החברות בירה כהה בהמלצת הצוות

לקינוח (הייתי חייבת), מקבל כל שולחן צלחת של "ממתקי סיום" בגודל ביס, שסוגרים את הארוחה בצורה מושלמת. על הצלחת שלנו היו: מרשמלו אפרסק אלוהי שפשוט הרגיש כמו ענן קריר ונמס בפה; ושני קינוחים קטנטנים בכפית: אחד של קרפצ'יו תות עם תאנה (אם הבנו נכון) והשני של אבטיח בתוך מרק מנגו מרענן.

באופן מפתיע, לא סיימתי את הארוחה בהרגשה כבדה, שכן באמת שכל הקינוחים היו קלילים להפליא!
שלושה דברים שעוד לא ציינתי:
הראשון, הוא שכל צילחות הקינוחים נעשה לעיני הלקוחות. לאורך המסעדה ישנו בר ארוך שעליו כמה מקומות ישיבה, ועליו גם עושים השפים את הגימור האחרון של המנות.
השני, הוא שבתפריט יש עוד כמה דברים מעניינים כמו אפשרות לתפריט טעימות, אפשרות להפקיד עצמך בידי השף שיבחר עבורך את המנות וכן התאמה של משקאות מיוחדים לסוגי הקינוחים השונים.
השלישי, הוא האווירה הנעימה במקום. הצוות כולו צעיר וחייכן. האווירה קלילה מבלי להיות מעיקה בנחמדותה. ההסברים סבלניים ומקצועיים והצוות שמח להמליץ ץ ולענות לשאלות. אה, והם גם דוברים אנגלית (חשוב ונדיר).

המלצר התעקש שנצטלם בתמונה משעשעת, אז הצטלמנו. באמת צוות מקסים!

בקיצור, ביקור ב-Dessance הוא חוויה מיוחדת מאוד וחיובית, ואני ממליצה בחום להכניס אותו ללוח הזמנים שלכם בביקורכם הבא בפריז. 
אגב, המיקום במארה מקל מאוד לשלב ביקור במהלך יום טיול, שכן זהו אחד האיזורים היפים והמעניינים בפריז, במיוחד בשל היותו "הרובע היהודי" וכיום גם איזור צעיר ו"שיקי" בו אפשר ליהנות מבוטיקים יוקרתיים, מוזיאונים מעניינים ושיטוט בסמטאות יפהפיות.
מומלץ!
למעוניינים לבקר:
Dessance
Rue des Archives 74, Paris 75004
מטרו: Rambuteau, Arts et Metiers, Reumour-Sebostopol
לאתר האינטרנט

קיבלתי לא מעט תגובות והודעות אישיות שדרשו לדעת מתי יפורסם המתכון לעוגיות השוקולד ואגוזי הלוז.
אתם לגמרי צודקים!
הכנתי את העוגיות האלה כשביקרתי בארץ לפני כחודש, והן היו חלק מהפרס שניתן במסגרת ההגרלה שערכתי בזמנו, לרגל ביקורי.
העוגיות מבוססות על מתכון של בית הספר שלי- הקורדון בלו. 

העוגיות כפי שהכין אותן השף שלי בהדגמה- בצורת עוגיות ענק!

כיוון שלטעמי הן היו מתוקות מדיי בשיעור והן גם כך מכילות כמות גדולה של שוקולד, הורדתי את אבקת הסוכר מהמתכון (וכן שיניתי מעט את יחס הסוכרים חום כהה-דמררה).
עוד שינוי שעשיתי הוא צורת ההגשה. במתכון המקורי מגלגלים את הבצק לגלילים, מקררים וחותכים לפרוסות לפני האפייה.

אני חובבת של עוגיות שמנמנות יותר, במיוחד כשמדובר בעוגיות שוקולד, ולכן עיצבתי את העוגיות שלי בצורת כדורים. אני בחרתי שהעוגיות יהיו בגודל ביס, אך הרגישו חופשי ליצור כדורים מעט גדולים יותר, ולהאריך מעט את זמן האפייה בהתאם.
אלה עוגיות משובחות ובאמת מעולות, ובהתחשב באופן ההכנה הפשוט אני לא מוצאת סיבה לא להכינן :)
לא אאריך במילים, כמדומני התמונות מדברות בעד עצמן.

תהנו!

עוגיות שוקולד ואגוזי לוז/ כ-40 עוגיות בקוטר 3 ס"מ
מצרכים:
100 גרם חמאה, בטמפרטורת החדר (חבילה קטנה)
70 גרם סוכר חום דחוס
50 גרם סוכר חום דמררה (או לבן...)
ביצה בינונית (M)
200 גרם קמח (כוס וחצי פחות כף)
חצי כפית שטוחה סודה לשתייה
חצי כפית שטוחה אבקת אפייה
קורט מלח
175 גרם שוקולד מריר איכותי, קצוץ גס בסכין (אפשר להשתמש גם בשוקולד צ'יפס מהסוג הקטנטן)
150 גרם אגוזי לוז קלויים וקצוצים (ראו אופציות לקלייה בהערות)

אופן ההכנה:
1. במיקסר עם בלון הקצפה מקרימים יחד את החמאה עם הסוכרים עד לקבלת קרם חלק.
2. מוסיפים את הביצה ומפעילים ממש לכמה שניות עד שנטמעת.
3. בקערה קטנה, מערבבים קמח עם סודה לשתייה, מלח ואבקת אפייה.
4. מחליפים לוו K (מערבל), מוסיפים את תערובת הקמח לתערובת החמאה ומערבלים ממש כמה שניות, להטמעה.
5. מוסיפים את אגוזי הלוז והשוקולד ומערבלים כמה שניות באותו וו או במרית. חשוב שהשוקולד והאגוזים יתפזרו באופן אחיד בבצק, ועם זאת יש להימנע מערבוב יתר.
6. מכסים את הקערה בניילון נצמד ומקררים כחצי שעה.
7. בינתיים, מרפדים שתי תבניות תנור בנייר אפייה ומחממים את התנור לחום בינוני- 170-180 מעלות.
8. יוצרים מהבצק שהתקרר עיגולים בקוטר 2-3 ס"מ ומניחים באופן מרווח על תבנייות האפייה. אפשר גם להניח מהתערובת תלוליות בעזרת שתי כפיות.
9. אופים את העוגיות כ- 8-10 דקות לעוגיות קטנות ו-12-13 דקות לגדולות, בתנור שחיממנו מראש.
10. העוגיות מוכנות כשהם דיי יציבות בשוליים אך מעט רכות במרכזן. הן יתייצבו מחוץ לתנור.
11. לאחר כ-2 דקות בתבנית, מעבירים את העוגיות לרשת עד לצינון מוחלט.
12. מאחסנים בקופסה אטומה ובמקום מוגן משמש ולחות כשבוע (מנסיוני, בתנאים המתאימים הן מחזיקות יותר).

הערות:
1. המתכון הבסיסי לעוגיות מעולה, ואפשר לשחק עם סוגי השוקולד והאגוזים לטעמכם. הצעות מעניינות: שוקולד לבן ומקדמיה, אגוזי פקאן ושוקולד חלב/ מריר ועוד.
2. אם משתמשים בביצים מפוסטרות (בארץ אין בעיה כזו), אפשר להשתמש בבצק כ"בצק עוגיות" אותו אפשר לשלב בגלידת וניל ביתית.
3. קליית האגוזים: הכי קל פשוט להניחם שלמים בתנור שחומם מראש ל-180 למשך 6-8 דקות. כדאי להפוך באמצע (להזיז קצת את האגוזים). אופציה נוספת היא קלייה על מחבת יבשה. לאחר מכן, כדאי לקצוץ במעבד מזון או קוצץ תבלינים, אך חשוב לעשות זאת בפולסים קצרים כדי לא לקבל אבקת אגוזים.
4. כפי שציינתי בהקדמה למתכון, אפשר גם לעצב את הבצק כגליל, להקפיא לכרבע-חצי שעה ולחתוך לפני האפייה לפרוסות. ניתן לעצב לגלילים בקוטר 3-4 ס"מ לעוגיות קטנות או 6-7 ס"מ לעוגיות גדולות.

תגובות על הפוסט? שאלות על המתכון?
סתם מילה טובה? :)
אני אשמח מאוד לתגובות, אז אנא- שתפו אותי!

מחשבות על המצב, אקלרים גאוניים לשיפור מצב הרוח ומתכון ללחם בננות ושקדים (Banana-Almond Bread recipe)

**For the English version of the recipe, please scroll all the way down**

כבר שיתפתי אתכם בדיי הרבה מתחושות שלי על גבי עמוד הפייסבוק.
ולא, אני לא מתכוונת להיכנס כאן לשאלות פוליטיות. 
גם אני, לא ממש יודעת מה צריך או כדאי לעשות.
אני עסוקה תמידית בחקירה, קריאה, שאילת שאלות, אבל את ההחלטות מפקידה בידי המנהיגים שלי. זה לא שיש לי הרבה ברירה.

הימים האחרונים, בהם ניסיונות ההחלמה שלי מהפגיעה בגב פגשו את החדשות המרות מהארץ, היו קשים מאוד.
אומרים שפציעות פיזיות מושפעות הרבה פעמים ממצב נפשי, והפציעה הזו מוכיחה לי כמה האמירה הזו נכונה.
הפגיעה הראשונית כנראה נגרמה מתנועה לא נכונה, אבל אני מאמינה שגם הרבה מהלחץ הנפשי שהייתי שרויה בו: המצב בארץ, הרצון להצליח בסטאז', הניסיון להתרגל לשעות שינה וערות שונות לחלוטין ממה שהורגלתי, הדילמות לגבי מה לעשות כשאחזור לארץ.
חלק מהצרות האלה הן צרות "טובות", ואני אסירת תודה שזכיתי לעמוד בפני חלק מהדילמות האלה.
אבל, אני מכירה את עצמי ויודעת כמה לחץ נפשי נותן אצלי את אותותיו הפיזיים. 
גם עכשיו, בעת שאני מנסה להשתקם, אני ממש מרגישה פיזית איך עם כל ידיעה על חייל שנפל הכאבים מתגברים.
השבוע הייתי צריכה לחזור לסטאז', הדברים כבר ממש היו ארוזים והעברתי כמעט 24 שעות נטולות כאב.
ברגע שהתקבלה הידיעה על שלושה-עשר ההרוגים מחטיבת גולני, זכרם לברכה- הכאבים חזרו במלוא עוצמתם, ממש כמו ביום הראשון של הפציעה. עד אז לא האמנתי לכל מי שסיפר לי על הקשר הפיזי-נפשי. מאז אני לחלוטין מאמינה ומזדהה
.

כשכתבתי בעמוד הפייסבוק על הדילמות במה לשתף במצב כזה, על ההערות שקיבלתי שאולי תכנים מסויימים אינם מתאימים- נדהמתי מהתמיכה שקיבלתי מכם. קיבלתי כל כך הרבה תגובות והודעות אישיות שעודדו אותי להמשיך לעשות את מה שאני אוהבת, לשתף אתכם במה שגורם לי לחייך. אין מאושרת ממני מהידיעה שאני יכולה להוות, גם אם לכמה דקות- בריחה עבור חלק מכם. אסקפיזם מהדאגות ומהחדשות הרעות.
כמו רובכם (ואני מתייחסת למי שהגיב) אני מאמינה שהבריחה הזו הכרחית, אי אפשר בלעדיה, והרי החדשות הרעות לא יעלמו לשום מקום. אפשר לקחת מהן הפסקה של כמה דקות.

ובכן, התלבטתי על מה לכתוב היום, ונזכרתי שעוד לא שיתפתי אתכם בביקור שלי אצל כריסטוף אדם.
לא לא, אצלו באופן אישי (בחלומות שלי אולי), אלא בבוטיק שלו, L'eclair de génie, "האקלר של הגאון".
על אדם עצמו, שף צעיר ומצליח מאוד, שגם לוקח חלק בחבר השופטים בתכנית "מי יהיה השף פטיסייר הבא" (ידעתם שיש פה תכנית כזו?! כמו מאסטר שף, רק לפטיסרי בלבד! שווה!) תוכלו לקרוא קצת יותר בבלוג של שרון היינריך.

זה לא שאני לא בקיאה, תאמינו לי שכבר עשיתי הרבה שיעורי בית בנוגע לבחור הזה (וגם יש לי ספר טארטלטים מ-ה-מ-ם שלו, שקניתי יחד עם נטלי בביקור שלה כאן), אבל זו עוד הזדמנות להוריד את הכובע בפני שרון והעבודה הנפלאה שהיא עושה.
כל פוסט שלה על פטיסרי כאן הוא כל כך מעמיק, שאני אפילו לא מנסה להתחרות :)
אני מצידי נהנית מקצת קריאת רקע מוקדמת אצלה ומהטעימות בזמן הביקורים. 
ובכן, בבוטיק האקלרים כבר ביקרתי בעבר, אך תמיד לכמה רגעים, נמלטת מהתור הארוך והמוכרים ששואלים מה אני רוצה. בדרך כלל הגעתי לשם אחרי מספיק מתוק במקומות אחרים ולא התכוונתי לרכוש כלום.
הפעם, החלטתי שחלפתי על פני הבוטיק מספיק פעמים (הוא נמצא בדרך מתחנת המטרו לביתה של דודה שלי, ברובע המארה), והגיע הזמן לטעום.

התמונה לקוחה מהאתר: Paris by mouth

לפני אחת הארוחות המשפחתיות, נכנסתי לרכוש לנו טעימות קטנות.
כשם הבוטיק כך ההיצע, אך ורק אקלרים, מלבד אגף קטן של שוקולדים וממרחים בקצה החנות.
את הויטרינה מעטרים בדרך כלל לפחות חמישה-שבעה סוגי אקלרים, ולעתים קרובות גם יותר מעשרה סוגים. שילובי הטעמים מתחילים מהבסיסיים ביותר (שוקולד, וניל, פרלין) והולכים ומתחכמים (פטל-פיסטוק, יוזו, פסיפלורה-פטל, תפוח ושוקולד לבן ועוד).

התמונה לקוחה מהאתר: http://gourmants.monipag.com/

בהמלצת נטלי ואהבתי לשילוב הזה, החלטתי שאני לא מוותרת על אקלר הפטל-פסיפלורה. כיוון שידעתי שבארוחה יהיו גם שתי בנות הדודה הצעירות שלי, לקחתי גם אקלר פרלין, שידעתי שהן יאהבו.
לצערי, המחיר לא אפשר לי לקחת יותר הפעם. האקלרים של אדם עולים בין 5-6 יורו (ליחידה). הם אמנם לא גדולים אך איכותיים מאוד ועשירים במילוי, כך שההרגשה היא שיש תמורה למחיר.

קצת על הטעימות: האקלרים היו שניהם מצויינים.
על אף שאקלר הוא קינוח שרצוי לאכול כמה שיותר בצמוד להכנתו, הבצק הרבוך של אדם נותר טרי ומרקמו בדיוק כמו שצריך להיות- נע בין רך וקליל לקראנצ'י במידה הנכונה.
המילויים עשירים מאוד בטעם. באקלר הפסיפלורה פטל ממש הרגשנו בטעם פסיפלורה חזק ומרענן.
חמוץ-מתוק באיזון מושלם. הפטל, אגב, הוא רק בעיטור שמונח על האקלר.
פה מעט התאכזבתי וציפיתי לחוש אותו גם בתוך האקלר עצמו, אך למען האמת זה דיי מספיק. 
אקלר הפרלין גם הוא היה מושלם. אין הרבה מה לטעות עם אגוזי לוז, ועדין הקרם היה קליל ולא כבד כמו שקרם פרלין עלול להיות. האגוזים המקורמלים הוסיפו קראנצ'יות כיפית מבלי להעמיס מתיקות.
כפי שציינתי, בשני הטעמים כמות המילוי היה נדיבה מאוד אך לא מוגזמת, כמו שאקלר צריך להיות (נזכרת שאיבדתי חצי נקודה בשיעור בקורדון בלו על כך שהאקלרים שלי לא היו מלאים מספיק).
דודתי היקרה והאהובה שמחה לגלות את הבוטיק הזה שקרוב לביתה, ואני הבטחתי (לעצמי ולה) לפחות עוד טעימה אחת לפני שאעזוב את פריז.

למעוניינים לבקר: 
L'eclair de génie
14 rue Pavee
75004, Paris
מטרו: Saint Paul 
לאתר האינטרנט

יש עוד כל כך הרבה פטיסרי שאני רוצה לבקר בהן! הזמן פה פשוט טס לי ולא הספקתי את כל אלה שתכננתי עדין לנסיעה הזו.
בשבוע הבא אני הולכת עם חברות למסעדה שכולה קינוחים, גם היא במארה, ואני מתרגשת מאוד.
מחכה לספר לכם איך היה.

את לחם הבננות הזה אני מתה לפרסם כבר כמה שבועות, אבל הטיימינג כל פעם התאים יותר למשהו אחר.
הפעם, מרגיש לי שזה בדיוק הזמן.
הספק עוגה ספק לחם הזה מתאים להכנה ולמשלוח לחיילים שלנו שבדרום (או בצפון). 
כיוון שיש בו בננות אמנם רצוי לאכול אותו כמה שיותר מהר (יומיים-שלושה ללא מקרר), אבל אם אתם שולחים אותו עם הוראות או עם מישהו שרק התגייס או מגיע להפסקונת בבית, הוא יעשה את העבודה.
ובלי קשר, תכינו אותו לעצמכם. הוא טעים מאוד, אפילו טיפה בריא, ומה בעצם רע בבננות ושקדים?
חשוב חשוב! לא סתם קוראים לו לחם. 
אצלנו הוא פחות נפוץ, אבל האמריקאים שפשוט מכורים אליו, ממש משתמשים בו כלחם. הם מורחים עליו חמאה (או יותר טוב- חמאת בוטנים) והוא כבר קיים באלפי גרסאות שונות: תוספות מעניינות, טבעוני, ללא גלוטן, "קל" ועוד ועוד.
אני אומרת את כל זה, כי במרקמו הוא פחות דומה לעוגות הבננות הלחות שאנחנו יותר רגילים אליהן.
אל דאגה- עדין לא מדובר בעוגת חנק או בלחם יבש. אולי פשוט צריך להכין כדי להבין :)
ולסמוך עליי שלא היה מתפרסם פה שום מתכון שלא עבר את בדיקתי הגרגרנית והמוקפדת.

מקור המתכון הוא בספר של הקורדון בלו שקיבלנו עם תחילת הלימודים. שם המתכון הוא ללחם בננות בלבד, עם אגוזי מלך.
אני המרתי את האגוזים בשקדים וחלק מהשמן בחמאת שקדים. כמו כן, המרתי חלק מהסוכר לסוכר חום, כי אני מאוד אוהבת את הטעם שהוא מעניק למאפים, ואוהבת את הצבע שהוא מוסיף.
בשביל הטעם, הוספתי גם ליקר אמרטו ומעט קינמון.
אם אין לכם חמאת שקדים, פשוט המירו אותה בעוד שמן (ואולי יהיה פה אמיץ שינסה להמיר בטחינה ויספר לי איך יצא). כמובן שאפשר גם להשתמש בכל אגוז אחר שאוהבים במקום השקדים.
כמו תמיד אני אזכיר: זה אחלה מתכון בסיסי. הרשו לעצמכם להתפרע עליו ולהוסיף שוקולד צ'יפס, תבלינים לטעמכם, פירות יבשים, קוקוס או מה שבא...

לצערי אני מסיימת יותר מדיי פוסטים לאחרונה באיחול הזה- אבל מי ייתן ונדע ימים של שקט בקרוב.
מאחלת לכם המשך שבוע נעים ומתוק, עד כמה שניתן.

לחם בננות ושקדים/ (6 כיכרות בתבניות מיני אינגליש קייק של 15X5, כ-2-3 אינגליש קייק רגילות או כיכר גדולה מאוד בתבנית לחם)
מצרכים:
100 גרם סוכר לבן (חצי כוס)
50 גרם סוכר חום כהה, דחוס (כרבע- שליש כוס)
360 גרם קמח לבן (כשתיים וחצי כוסות. אפשר להמיר חצי מהכמות בקמח מלא)
10 גרם אבקת אפייה (שקית)
2 גרם אבקת סודה לשתייה (חצי כפית)
רבע כפית מלח
3-4 בננות בשלות מעוכות במזלג (360 גרם)
3 ביצים, טרופות (150 גרם)
100 מ"ל שמן צמחי (אני השתמשתי בקנולה)
30 גרם חמאת שקדים (אם אין, ממירים בעוד שמן)
100 גרם שקדים קצוצים גס (עם או בלי קליפה)
כף ליקר אמרטו (ליקר שקדים)
כפית תמצית וניל איכותית
חצי עד כפית קינמון (לפי הטעם)

אופן הכנה:
1. משמנים ומקמחים מעט את התבניות ומחממים תנור לחום נמוך-בינוני, 165 מעלות.
2. בקערה גדולה מערבבים קלות: סוכרים, קמח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, מלח וקינמון.
3. בקערה נוספת טורפים: בננות, ביצים, שמן, חמאת שקדים, ליקר אמרטו ותמצית וניל.
4. יוצרים גומה בחומרים היבשים ושופכים אליה את החומרים הרטובים. מערבבים בכף עץ כמה שניות.
5. כשעדין ניתן לראות סימני קמח והתערובות לא לגמרי אחידות, מוסיפים את השקדים הקצוצים ומסיימים את הערבוב כך שהם ייטמעו באופן שווה והתערובת תהיה אחידה. חשוב לא לערבב יתר על המידה, כדי לא לפגום במרקם הלחם.
6. מעבירים את התערובת לתבניות. ממלאים כל תבנית עד כ-2/3 גובה.
7. אופים בחום 165 מעלות, כ-25 דקות לתבניות "מיני" אינגליש קייק ו-40 דקות לתבניות אינגליש רגילות. אם בחרתם לאפות כיכר אחת גדולה האפייה עלולה לארוך עד 50 דקות, תלוי בתנור.
8. מוציאים כשקיסם הננעץ המרכז לחם יוצא יבש, עם מעט מאוד פירורים לחים. 
9. ניתן לצנן את הלחם צינון מלא בתבנית, או כפי שממליצים מקורות רבים שקראתי- לשחרר מהתבנית אחרי כמה דקות צינון ולצנן צינון מלא מחוץ לה (ראו הערות).
10. שומרים את הלחם עטוף היטב (אם לא בקופסא אז בניילון אטום). מומלץ לשמור במקרר כחמישה ימים, אך אם מדובר ביומיים-שלושה אפשר גם מחוץ לו, במקום מוגן משמש וחום. 


הערות:
** במקומות רבים שקראתי ממליצים לשחרר לחם בננות מהתבנית מיד בסיום האפייה.
מדוע? הלחות שבו יוצרת בתחתית שכבה שעלולה להיות רכה ורטובה יותר משאר הלחם.
אני רציתי לחלק את הלחמים שלי לאחים ולאחיות ולכן רציתי להשאירם בתבניות היפות. כמו כן, אפילו העדפתי שהלחם יהיה קצת לח בפנים. לבחירתכם.

תגובות על הפוסט? שאלות על המתכון?
סתם מילה טובה? :)
אני אשמח מאוד לתגובות, אז אנא- שתפו אותי!

Banana- Almond bread / (6 mini loaf pans of 15X5cm,  2-3 regular loaf pans or a large brad loaf pan)

Ingredients: 

100 g white sugar (half a cup) 

50g Dark brown sugar, pressed (about a quarter - a third of a cup) 

360 g white all purpose flour (about two and a half cups. Possible to convert half the quantity to whole wheat flour)

10 g baking powder  

2 g baking soda (half a tsp) 

1/4 tsp of salt 

3-4 ripe bananas mashed with using a fork (360 grams) 

3 eggs, beaten (150 g) 

100 ml vegetable oil (I used canola oil) 

30 g almond butter (or more oil) 

100 grams almonds, coarsely chopped 

1 tbsp amaretto liqueur (almond liqueur) 

1 tsp vanilla extract  

1/2-1 tsp of cinnamon (to taste) 

Preparation: 

1. Grease and flour the loaf pans and heat oven to low - medium, 165 degrees (C). 

2. Combine dry ingredients: sugar, flour, baking powder, baking soda, salt and cinnamon. 

3. In a separate bowl beat bananas, eggs, oil, almond butter, Amaretto liqueur and vanilla extract. 

4. Creat a hole in the dry ingredients and pour the wet ingredients inside. Stir with a wooden spoon for a few seconds. 

5. While you still see signs of flour and mixtures are not entirely uniform, add the chopped almonds and finish mixing so that they will be evenly mixed and the mixture will be smooth. It is important not to mix too much, so as not to damage the texture of the bread. 

6. Transfer the mixture into the loaf pans. Fill each pan to about 2 / 3 height. 

7. Bake at 165 degrees (C) for about 25 minutes for "mini" loaf pans and 40 minutes for regular loaf pans. If you choose to bake one large loaf baking may take up to 50 minutes, depending on the oven. 

8. Bread is ready as a toothpick stuck in center of it comes out dry, with very little moist crumbs. 

9. It's possible to cool the bread inside the mold, or to remove it and cool completely outside.

10. Once cooled, store the bread tightly wrapped (if not in a box then in sealed plastic). It's advised to keep the bread in the refrigerator about five days, but if you intend to finish it in 2-3 days, it's possible to store it outside the fridge, in a place protected from sun and heat. 

Notes: 

** I read in many places that it's recommend to release the bread from the pan immediately after baking. 

Why?  The moisture creates a wet bottom layer that could be soft and wet than the rest of the bread. 

I wanted to give away my breads to my brothers and sisters so I wanted to keep them in their beautifulmolds. Also, I even preferred the bread to be a little moist inside. It's up to your choice.